שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ט (ב׳)

אשר שאלת בהא דאמרו בבכורות דף י"א א"ה אפילו בשטר וחזקה נמי והקשה הא מטלטלין לאו בני שטרא נינהו כדאמרו בבא קמא ע"ט הנה יפה שאלת ומצאתי שכבר התעורר בזה הרב בעל מחנה אפרים בהלכות קנין מעות סי' יו"ד ולפע"ד נראה דהנה דברי רש"י בב"ק שם צ"ב במ"ש דכסף לא קני וניהו דבכסף עומד במי שפרע מ"מ בשטר לא מקני מידי דדברים נינהו ודברים אין בהם משום מחוסרי אמנה והדבר תמוה דהא אנן קי"ל כר"י דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה כמבואר בטוש"ע חו"מ סי' ר"ד והנראה בזה דהנה כפי הנראה מדברי רש"י דבכסף אף דעקרוהו חז"ל להקנין משום גזירה דשמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה מ"מ שפיר שייך דנקנה בכסף דהא עומד במי שפרע ולפ"ז בשטר דג"כ שייך הגזירה דיאמרו נשרפו חיטך בעלייה ול"ש לומר דמ"מ עומד במי שפרע דלענין מי שפרע לכ"ע דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה דאף דאסור לחזור אבל אין בו מי שפרע ול"ש בו קנין כל דאינו רק דברים וחז"ל עקרו הקנין לגמרי וז"ב בכוונת רש"י ולפ"ז בבכורו' דאזיל אליבא דר"ל דמשיכה מפורש בתורה בישראל ובעכו"ם כסף ולדידיה לית ליה כלל התקנה דשמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה שפיר פריך א"ה בשטר וחזקה נמי וז"ב אברא דלשיטת הר"ן ודעימי' והכי קי"ל בש"ע סי' קצ"ח דבשכירות נקנה בכסף דל"ש התקנה דנשרפו חיטך בעלייה דהא הגוף שלו וטרח ומציל והם פירשו דהכוונה הוא דלאו בני שטרא נינהו כיון דיכול להטמין המטלטלין א"כ הדרא הקושיא לדוכתא והנראה בזה דמכאן ראיה לשיטת הרמב"ם פ"א מזכייה הלכה י"ד דעכו"ם אינו מקנה לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר וא"כ בין לפירוש הב"י דקאי על עכו"ם שאינו סומך אלא על השטר או לפירוש המלמ"ל דקאי על הישראל לפי שהוא אלם אינו סומך רק על השטר א"כ י"ל דגם במטלטלי ג"כ אינו מקנה רק בשטר ושפיר פריך הש"ס א"ה שטר נמי ואף דבסי' קצ"ד ס"ג בהג"ה מבואר דבמטלטלין קונה אף מעכו"ם בדמים בלי שטר ועסמ"ע שם כבר כתבתי בגליון הש"ע שם דהיינו מדרבנן כיון שנהגו להקנות במעות לבד אבל מה"ת צריך שטר וכן מבואר בהדיא בשו"ת הרמב"ן סי' רכ"ה ובזה מיושב קושית הש"ך כאן בס"ק ד' וס"ק א' ודו"ק ועשו"ת אא"ז שער אפרים סי' ע"ט עכ"ל בגליון ולפ"ז מיושב היטב הקושיא דשפיר פריך א"ה לקני בשטר וחזקה ובזה מיושב קושית התוס' שם בבכורות דאמאי לא פריך גם בסיפא בעכו"ם מישראל דלקני בשטר וחזקה ולפמ"ש א"ש די"ל דבעכו"ם מישראל דל"ש הטעם דאלמות וקנה בכסף לבד ועסמ"ע שם ס"ק ט"ז שוב לא יוכל לקנות בשטר דמטלטלין לאו בני שטרא נינהו וגם בחזקה לא קני כמבואר בסי' קצ"ד ודו"ק ועיין בקידושין דף כ"ב ע"ב מלתא דליתא במטלטלין קתני והיינו דכסף ושטר וחזקה לתניהו במטלטלין דכסף ושטר וחזקה לתניהו במטלטלין דכסף עקרו ומטלטלין לאו בני שטרא נינהו וה"ה בחזקה ואף דשם קונה עבד כנעני אבל ל"ש הטעם דאלמות גבי עבד וא"כ בכה"ג במטלטלי ליתא לקנין והנה התוס' בכתובות דף ק"ב ד"ה בן ננס כתבו בשם ר"ת לפרש דלא מיירי בהודאה ורק שחתם שטר ושעבד עצמו היטב שחייב עצמו אמנה וע"ז הקשו הא אין מטלטלין נקנין בשטר וכתבו כיון דטרח לכתוב שטרא גמר ומשעבד נפשיה וצ"ל דל"ד להא דאמרו מטלטלי לאו בני שטרא דשם בשכירות השטר הי' צריך כיון דחוזר אח"כ וכן בעבד דאינו קנין עולם שפיר צריך השטר ואין ראיה מהשטר דגמר ומשעבד נפשיה אבל כאן דנתן לו מנה למה לו שטר וע"כ דגמר ומשעבד אבל כ"ז דוחק ולפמ"ש א"ש דל"מ לשיטת הפוסקים דטעמא דמטלטלי לאו בני שטרא הוא משום דיכול להטמינם ל"ש כאן דמשעבד לחברו מנה אלא אף לשיטת רש"י דטעמא משום דבדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לפמ"ש דכל הטעם הוא דחז"ל עקרו התקנה משום שמא יאמרו נשרפו חיטך בעלייה כאן ל"ש זאת דהוא משעבד לו מנה ול"ש התקנה וא"כ בדברים ג"כ יש בו משום מחוסרי אמנה וכמ"ש דקי"ל כר"י ודו"ק: