ובזה יש לישב הרבה קושיות של המזרחי ומהר"י בן לב שהאריכו בפסקי הרמב"ם אלו ואכ"מ להאריך. ומדי דברי זכור אזכור ע"י דברי הרא"ה האלו מה שהוגד לי בשם הגאון מוה' יעקב האבד"ק קארלין נ"י בעהמ"ח משכנות יעקב שתמה מאוד בדברי הרא"ה אלו דמשמע מדבריו דמדינא א"צ כלל הנכרי להיות מסל"ת כלל משום דלאו תורת עדות אלא גילוי מלתא והדבר תמוה דהא ע"א ישראל הוא איבעיא אם מהימן מכ"ש בנכרי ולדעתי הדברים פשוטים בכונתו דבאמת עיקר הנאמנות של הע"א הוא או דהוה מלתא דעל"ג דלא משקרי או משום דדייקא ומנסבא משום חומר שהחמרת עלי' ובזה שיטת הרא"ה דהא דנאמן ע"א מן התורה הוא משום דגלויי מלתא בעלמא הוא ולפמ"ש יפורשו הדברים כמין חומר דאחר דשייך דייקא שוב אינו רק גילוי מלתא הוא ונאמן וע"ז קשה להרא"ה דס"ס ע"א אין לו נאמנות וע"ז כתב דזה דוקא מתורת עדות אבל כאן בשביל דגילוי מלתא בעלמא א"כ לא שייך בי' הפסול דע"א ולכך האמינו גם לנכרי ולכך כתב דמה שצריך שיהי' מסל"ת זה אינו רק חומרא בעלמא וז"ש הרא"ה ומיהו האי דאוקמא רבנן אדינא להמני' משום חומר שהחמרת והיינו דגוף ענין הנאמנות הוא לא משום תורת עד דא"כ ע"א לא הי' ראוי להאמין כלל אבל כיון דגלוי מלתא בעלמא משום חומר שהחמרת וכמ"ש א"כ ל"ש תורת עד כלל ולכך האמינו גם לעכו"ם כיון דא"צ עדות וא"כ ממילא מה שצריך להיות מסל"ת זה אינו רק חומרא בעלמא הוא וא"כ גוף הנאמנות הוא רק משום דלא בעינן בזה תורת עדות והנה הנו"ב האריך בזה דעד בעצמו נאמן מן התורה דמלתא דעל"ג הוא אבל עד מפי עד אינו רק מדרבנן דיוכל להשמט ולומר דהראשון אמר לו שקר וכבר קדמו התשב"ץ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ח (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.