שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ז (ב׳)

אשר שאלת בהא דאמרו בקידושין דף וא"ו מאי קסבר רבא אי קסבר מתנה עמ"ל שמה מתנה אפילו כלהו נמי ואי קסבר ל"ש מתנה אפילו תרומה נמי לא והקשית דנימא דסבר דל"ש מתנה ורק דכיון דט"ה ל"ש ממון דרבא ס"ל כן ואם כן אם תפס לא מפקינן מני' ולכך במתנה עמ"ל בתרומה יצא כיון דהי' מועיל גם אם לא יחזור דהי' מועיל מתורת תפיסה ולכך יצא אף אם החזיר אבל בפדיון הבן דל"מ תפיסה משום דהתורה תלאו בהפודה דלא כתיב בי' תתן וכל שלא רצה ליתן לא יצא ול"מ תפיסה אף שט"ה אינו ממון ולכך לא יצא וכתבת דכבר מצאת להרב בעל מחנה אפרים בהלכות זכייה ומתנה סי' ח' שנראה שמחלק כן בין פדיון הבן לשאר ט"ה וא"כ קשה כן עכ"ד והנה באמת המעיין במח"א ימצא שחילק באופן אחר דשם משעה שהפרישם נעשה ממון הכהן משא"כ בפדיון הבן אמנם גם חילוקך יש לו מקום להאמר וגם לפי חלוקו של מח"א יש להקשות קושיתך והנראה בזה דע"כ לא מהני תפיסה בט"ה היכא שבא לידו מעיקרא בתורת תפיסה אבל היכא דנתן לידו בתורת מתנה עמ"ל והוא ירצה לתפסם בזה ל"מ תפיסה כיון דהוא נתנם לו ע"ד מתנה עמ"ל ולא קיים התנאי וכעין מ"ש התוס' בסנהדרין ע"ב גבי הני דכרי דכיון שהם לא ידעו הדין ונתנו בסברם שהוא חייב לכך החזיר להם אף שחייבין לצי"ש וגם שם מועיל תפיסה וע"כ דכל שנתנו בתורת חיוב ל"ש תפיסה וכמדומה שהש"ך בספרו תקפו כהן מחלק כן בהדיא ואינו ת"י (ועיין בתקפו כהן סי' ס"ב) וא"כ ה"ה כאן. ובזה מיושב קושית המח"א בהא דאמר פ' יש בכור לא גמרת ויהבת מדעם ופירש רש"י בלשון השני דלא יצא כלל אף שלא החזיר והקשה דאמאי לא יצא הא עכ"פ כל שבא ליד כהן כבר זכה בהם משום דתקפו כהן אין מוציאין מידו וכי החזירם אח"כ מתנה בעלמא הוא דהחזיר ולפמ"ש א"ש דכל דהוא לא גמר ויהיב רק שיחזיר וא"כ בא לירו בתורת מתנה ולא בתורת תפיסה ל"מ תפיסתו וז"ב. ובגוף קושיתך נלפע"ד דבלא"ה ל"ק דניהו דהי' מועיל תפיסתו אבל הוא לא יצא ידי נתינה דהוא לא נתן כיון דמתנה עמ"ל ל"ש מתנה ורק שהוא תופס אבל הוא לא יצא ידי נתינה וקושית הש"ס דאיך קתני בתרומה יצא ידי נתינה דעכ"פ ידי נתינה לא יצא שהוא לא נתן ובזה מיושב גם קושית המח"א הנ"ל דשפיר אמרו דלא גמרת ויהבת מדעם והיינו שהוא עכ"פ לא פדה ומה מועיל תפיסתו וז"ב מאד ובפרט בפדיון דתלה עיקרו בפדיונו ובזה יש לישב קושית התוס' בבכורות נ"א ע"ב ד"ה הלכך ודו"ק: