שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ו (ב׳)

ובאמת יש להמתיק יותר דלכך בירושה ל"ש מה שקנה עבד קנה רבו דהרי באם נתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו בודאי קונה העבד וא"כ בירושה דהאב הוריש לבנו העבד א"כ העבד לא עשה שום קנין רק דממילא נפל לו בירושה ועכ"פ לא הוריש האב רק לבנו והיאך יזכה בו האחר וכאן הסתם הוה כמפרש דהרי בודאי הוא לא הוריש רק לבנו ולא לאחר וז"ב לדעתי. ובזה נראה לפע"ד להבין הסברא דאמרו ריש הזורק דלכך יכול העבד לקבל שטר שחרור ע"י עצמו דגיטו וידו באין כאחד והיינו דבאמת כל הטעם דאין העבד יכול לזכות דידו כיד רבו וכל מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ לפ"ז כיון דבירושה לא אמרינן מה שקנה עבד קנה רבו ומטעם שכתבתי דזה דבר דממילא היא שלו וא"צ זכייה וקנייה והוא זכה בו ולא אחר ולפ"ז מכ"ש בידו דכל שרבו משחררו ממילא ידו שלו וא"צ זכייה וקניה ול"ש בזה מה שקנה עבד קנה רבו וגם אם נימא כמ"ש למעלה דהוה כנותן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו הא גם הגט עיקרו שאין לרבו רשות בו וא"כ פשיטא דל"ש בזה לומר כל מה שקנה עבד קנה רבו וכל שקנה גיטו שוב גיטו וידו באין כאחד וז"ב מאד לדעתי. ובזה מיושב קושית הקצה"ח סי' קצ"ח על הש"ך שכתב דלא קנה בחצרו כ"א היכא שחצר מתחלה הוא שלו והקשה הקצה"ח למה לא נימא דחצירו וקנייתו באין כאחת כמו דאמרינן גבי גט אשה ועבד ולפמ"ש א"ש דשם לענין היד שפיר שייך לומר דבא כאחת וקונה הגט וידו כאחת ולכך גם חצירו וגיטו בא כאחת דחצר דאתתא משום ידה אתרבאי וביד ל"צ שום זכייה וקנין אבל חצר דגברא משום שליחות אתרבאי ול"ש לומר דבא כאחת ועיין קצה"ח סי' רי"ש ס"ק ה' מה שנסתפק בראובן שנתן שטר מתנה לשמעון על ביתו ונתן השטר תוך ביתו וא"ל הנני נותן לך הבית עם השטר מתנה שבתוכו אי שייך לומר חצרו ומתנתו בא כאחת והעלה דשאני גט אשה ועבד דלא בעי זכייה רק שיתן בידה דהרי אשה ועבד בע"כ משא"כ במתנה דאינו בע"כ ע"ש ולפמ"ש הדברים פשוטים דע"כ לא אמרינן גיטה וחצרה בא כאחת וגיטו וידו בא כאחת רק באשה ועבד דהעיקר הפסול הוא דמה שקנו עבד ואשה קנו הרב והבעל ולכך כל שידו בא לו ממילא א"כ נקנה להם הגט וכמ"ש אבל היכא דצריך קנין א"כ כל שעדיין אינו חצרו היאך קניה לו המתנה וז"ב. ובזה נלפע"ד לבאר סוגית הש"ס בגיטין דף כ"א אמר רבא כתב לה הגט ונתנו בחצרו וכתב השטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בה ואמר אביי מכדי חצר מהיכא אתרבי מידה מה ידה בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה בין מדעתה בין בע"כ לאפוקי מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא והוא תימה לכאורה דמה נ"מ אם ישנו מדעתו דוקא ולא בע"כ סוף סוף כל שקנאתו לחצרו קנאתו לגיטה ג"כ ולפמ"ש יש לומר דבאמת גם באשה צריך לומר גיטה וחצרה באין כאחת כדאמרו בריש הזורק ולפ"ז זה דוקא בחצרה דהוה בע"כ וא"כ שייך לומר גיטה וחצירה באין כאחת כיון דלא בעי זכיה בגט רק ונתן בידה אבל במתנה דבעי שתקנה מדעתה וכל שלא קנתה מדעתה לא שייך לומר גיטה וחצרה באין כאחת וכעין סברת הקצה"ח ולפמ"ש למעלה בודאי א"ש דהא כל שבעי זכייה גמורה שוב בעי שתקנה החצר לה מקודם וכמ"ש הש"ך סי' קצ"ח וז"ב מאד: