שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ו

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

נסתפקתי בהא דקי"ל דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין קנין לעבד בלא רבו כדאמרו בקידושין כ"ג וכן קי"ל בש"ע יו"ד סי' רס"ז ולפי מה דקי"ל דנכרי יורש אביו דבר תורה כמבואר בחו"מ סי' רפ"ג אם הוא של רבו או לא וטעם הדבר נ"ל דהנה ע"כ לא אמרו דכל מה שקנה עבד קנה רבו היינו בזכה במתנה או במציאה והפקר דזכה ע"י הנותן או שזכה בעצמו בזה שפיר אמרינן דכיון שאין קנין לעבד בלא רבו א"כ כל שקנה העבד קנה רבו דאין קנין לעבד בלא רבו דידו כיד רבו אבל בירושה מאביו דא"צ שום קנין לזכות בו רק דממילא לאחר מות אביו נעשה שלו נמצא האב בודאי לא הוריש רק להעבד בנו והוא באמת לא זכה בו דאין לו יד בלא רבו אבל ממילא הוא שלו מצד הירושה אבל ל"ש לומר דמה שק"ע קנה רבו דלא קנהו כלל וממילא נעשה שלו לאחר שיצא לחירות אבל לא קנהו וז"ב. ובזה השבתי לאחד מלומדי למד פה לבוב במה שהגיד לי שראה כתוב בשפתי חכמים פ' בראשית בשם המחבר נחלת יעקב בהא דאמר במדרש שלא יאמרו לסטים הם והקשה הא בלא"ה כל מה שקנה עבד קנה רבו וכתב הנח"י דלא אמרו כל מה שקנה עבד קנה רבו רק במציאה והפקר ולא בירושה והוא הקשה ממ"ש התוס' דעבד אין לו ממון ואם איתא הא משכחת לה בירושה ואני אמרתי דלמה לו כולי האי והא בקידושין לא משכחת לה דנקנה בכסף כ"א בנתן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ע"ש וכן בפסחים דף פ"ח מתמה בפשיטות שלו מה שקנה עבד קנה רבו ואם איתא הא משכחת לה שירש מאביו ולפמ"ש גברא רבא אמר מלתא שהוא הרב הגאון מו"ה יעקב ז"ל בן בעל משאת בנימן ואף שספרו לא ראיתי מחברו ידעתי כי הי' גדול כאשר קלסו אביו בספרו ולפמ"ש הכוונה הוא דבאמת לא רצה לזכות והירושה מתלי תלוי וקאי ממילא הוא של עבד אבל לא שייך לרבו דהרי העבד בעצמו א"צ לקנות וממילא הוא שלו ואם הגאון לא כוון לזה אבל הדין נראה לי שהוא דין אמת וצ"ע בזה אברא דקשה לפ"ז א"כ אמאי עבד ואשה פגיעתן רעה והא משכחת לה שיהיה יכול לשלם העבד כגון מירושה והנ"ל בזה דהרי ב"ח אינו גובה מן הראוי ובפרט בחבלה דנזיקין ודאי אינו גובה מהראוי ועיין מלמ"ל פכ"א ממלוה באורך וכאן מקרי ראוי שהרי עדן לא יכול לזכות בו דא"כ הי' של הרב ודו"ק. שוב ראיתי שעדיין קשה מהא דכתבו התוס' ב"ק דף ס"ח ד"ה דכתיב דריבית ואונאה נמי אין קנין לעבד בלא רבו ולדברי הנ"ל קשה דמשכחת לה שיהי' לו מעות שלו כגון מירושה ואם להתוס' הזה רמז המלמד הנ"ל יפה הקשה ומדברי התוס' הנ"ל נ"ל ראיה למ"ש הלחם רב סי' ק"ל הובא בקצה"ח סי' רמ"ט דמה שקנה עבד קנה רבו הוא אף מה שקנה קודם שנמכר לרבו מ"ש והרי בתוס' משמע כן דאל"כ אכתי משכחת לה דיהי' לו קנין ויה' שייך בו ריבית ואונאה הן אמת דבלא"ה תמוה לי דברי התוס' דאכתי משכחת לה שיהיה דבר לעבד כגון שיתן לו ע"מ שלא יהיה לרבו רשות בו ובנותן לו לדבר מיוחד דעת הפרישה ביו"ד סי' רס"ז דכה"ג מועיל אליבא דכ"ע ואף דהט"ז שם השיג עליו באמת ברמב"ם מבואר בהדיא כהפרישה כמ"ש הקצה"ח סי' רמ"ט שם ועיין שעה"מ הלכות עבדים פ"ו הלכה י"ב שכתב ג"כ דהעיקר כהפרישה וא"כ משכחת לה בכה"ג וע"ש מה שהביא מדברי התוס' פ' אלמנה לכה"ג מוכח דלא כהריטב"א ע"ש וגם מדברי התוס' האלו מוכח דלא כריטב"א שם ודו"ק עכ"פ דברי התוס' צ"ע וכמ"ש:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.