שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ה׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה מיושב מה שהביא מהא דאמרו בסנהדרין גבי בר חמא קטל נפשא דאתי חד סהדא דגנב חושלא וחד סהדא דגנב קתא דבורטא ומסיק התם דעדות מעליא הוא הרי שאף דהי' נוגע לד"נ אפ"ה כשר עדות מיוחדת ולפמ"ש א"ש דשם לענין שיהיו נפסלין אותן העדים פשיטא דלא אכפת לן מה שהוא עדות מיוחדת דאם הי' נודע לנו שפסולין הם הי' סגי ולא גרע עדות מיוחדת מגילוי דעת דסגי בזה לפסול אותם מתורת עדות וגם הודאת בע"ד הי' סגי לולא דאין אדם נאמן על עצמו לעשות רשע עפ"י עצמו וז"ב כשמש. ומה שתמה שם על הב"י בחו"מ סי' למ"ד במחכ"ת ראה ראש דברי הב"י לענין דו"ח ובסוף הסימן אבל לענין עדות מיוחדת דשם מסיק הב"י בעצמו דעדות מיוחדת כשר וכבר מצאתי בכנה"ג חו"מ שהרגיש כן על המ"ב ולפמ"ש לחלק בין עדות מיוחדת אין ראיה דשם מיירי מעדות מיוחדת דאינו פסול רק בד"נ לבד אבל בעדות מיוחדת על זמנים מחולפים י"ל דגם בדיני אישות פסול. ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי הירושלמי פ"ק דסוטה שאמרו שם דנתיחדה ונסתרה בע"א שחרית ואחד בין הערבים ייבא כהדא וכו' דאין זה יחוד קינא לה בע"א שחרית וע"א בין ערבים תלה לה בפלוגתא דריב"ק ורבנן בראו זאח"ז והוא תמוה דמ"ש מנסתרה דפשוט לי' דל"מ והב"י שם משוה דברי הירושלמי דבשניהם תלוי בפלוגתא דריב"ק ורבנן וכן נראה מהמרדכי שהביא שם הב"י דהבין כן בהירושלמי אבל באמת בירושלמי עצמו מבואר כמ"ש ולפמ"ש הדבר נכון מאד דבשלמא בנתיחדה דהם על זמנים מחולפים שפיר ל"מ בדיני אישות אבל לענין הקינוי דלא הי' בפני שנים ביחד זה ודאי דמי לריב"ק דמה אכפת לן שלא הי' ביחד כל שנסתרה אח"כ בפני שנים סגי לריב"ק וז"ב כשמש עכ"פ גוף החילוק שחלקתי נכון מאד דגם בחצי דבר גופא שיטת הרי"ף דכל דהועיל בעדותו לאיזה דבר ל"מ חצי דבר וה"ה לענין חצי עדות דכשר ועשו"ת ש"ב הגאון בעל נו"ב סי' ע"ג בתשובותיו הנפלאה דהאריך שם לענין עדות מיוחדת שהקשה על הר"ן הנ"ל דאם מטעם עדות מיוחדת פסול למה נקט אחד בבקר ואחד בערב ולא נקט שהעדים לא ראו זא"ז ולפמ"ש א"ש דבזה גם הר"ן מודה דכשר בדיני אישות וז"ב מאד ומ"ש המ"ב שם להשיג על הב"י מהא דאמרו בסנהדרין דף למ"ד וכן בשערה שבבן ושבבת דשערות לענין דיני אישות אתמר דלענין עדות ל"ש בבת דפסולה לעדות ל"ק לפענ"ד דנ"מ לענין שמכרה שנדע שהיא גדולה ויש לה יד למכור וכדומה וז"ב ודו"ק ועיין בסנהדרין שם דאמרו דלענין הגדת בכור כשר עדות מיוחדת אף דהוא איסור ולפמ"ש א"ש דעכ"פ גילוי מלתא הוה ודו"ק:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.