שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ה (ב׳)

ע"ד אשר אדוני שאל בהא שכתב הרי"ף דעדות מיוחדת בעדי אישות ל"מ והביא כן בשם התוספתא וכתב הר"ן דלגבי אישות דדמי לד"נ ל"מ עדות מיוחדת וע"ז הקשה מעלתו דהא באמת בקידושין דף ס"ה פריך הש"ס מאי דעתיך דיליף דבר דבר מממון אי מה להלן הודאת בע"ד כמאה עדים דמי אף כאן כן ומשני התם לא קמחייבא לאחריני הכא קא מחייבא לאחריני ולפ"ז עכ"פ מה דמועיל בד"מ בודאי מהראוי שתועיל בדיני אישות והרי בד"מ הלואה אחר הלואה מצטרף וה"ה בדיני אישות הנה יפה שאל וכבר קדמו רבנים אחרונים בתשובותיהם וכ"כ בתשובה אחרת לישב וכעת למען כבודו ולמען למודו אמרתי להשים עין ואשר ישים ד' בפי אותו אשמור לדבר והנראה בזה עפמ"ש בחידושי ליישב קושית התוס' בקידושין ס"ו ד"ה אמר אביי דהא המקדש בע"א אין חוששין לקידושין דאין דבר שבערוה פחות משנים ואמרתי בזה עפמ"ש הט"ז באהע"ז סי' י"ז דלכך לא מועיל ע"א במלחמה דהרי התוס' גיטין כתבו בדף ס"ז בהא דאמרי דיבורא מקרי ואמרי מעשה לא עבדי דהכוונה לדיבור בלא מעשה היינו שלא נגמר המעשה עי"ז משא"כ היכא שע"י דיבורם נגמר הענין זה מקרי דיבור דאית ביה מעשה ולפ"ז בע"א ביבמה דל"מ רק ע"י דדייקא ומנסבא א"כ שפיר חיישינן דדיבור מקרי ואמר ושכרתו לזה כיון דלא נגמר על ידו רק בצירוף הדייקא ומנסבא ע"ש ודפח"ח ולפ"ז בשלמא בע"א בקידושין שפיר חיישינן דדיבורא מקרי ואמר דאינו נגמר על ידו דכל שהבע"ד מכחישו ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואף בהכחשת בע"ד ועיין ביו"ד סי' קכ"ז וכש"ך שם ומכ"ש בדבר שבערוה ולפ"ז כיון שהם יודעים האמת שלא נתקדשו א"כ ממנ"פ לא נגמר על ידו דבר דאם ירצו להכחישו הם נאמנים ואם יהי' רשעים ויאמרו שקידש אבל ע"י העד לא נגמר הדבר לכך חיישינן אבל כאן דהוא אומר לו שזינתה אשתו והוא שותק ואמרינן דאיכא רגלים לדבר ואין האיסור מכח עדות הבעל רק מכח עדות העד שסמך על העד וכמ"ש התוס' בהדיא בקידושין שם ד"ה רבא א"כ נגמר ע"י העד וכל ששתק וסמך עליו אף שהאשה תכחיש העד כבר אסורה על הבעל בכה"ג בדין הוא שיהי' נאמן דהרי ע"י דיבורו נגמר הדבר וז"ב בישוב קושית התוס' ורבא ס"ל דאין דבר שבערוה פחות משנים אף שהעדות אמת ואף דבד"מ כל שמודים סגי ולא אברי סהדי אלא לשקרי ש"ה דכל שמודים א"צ תורת עדות אבל כאן דמחייב לאחריני דנאסרה עי"ז וא"כ בעי תורת עדות ולא מועיל בע"א: