שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ד (ה׳)

ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דלר"ש קאי דלאחר הפסח מותר רק דקנסא קניס ובהקדש ל"ש קנס ותמה המהרש"א דאמאי לא מוקי כריה"ג דחמץ מותר בהנאה וכן פירש הרז"ה ולפמ"ש א"ש דאם מותר בהנאה שוב יקשה אמאי לא מעל לרנבה"ק הא מדאגבהה קניא וכאן ל"ש לומר דלא מצי זכי בי' דהא חמץ של הדיוט ג"כ מותר בהנאה ושפיר מצי זכי בי' וז"ב. ובזה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהנה הרמב"ם ז"ל פ"ו ממעילה ה"ה מחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים דבקדושת דמים מיד שמעל יצא לחולין ובקדושת הגוף יש בו מועל אחר מועל ע"ש ובראב"ד ובמלמ"ל ולפ"ז צ"ל הא דמעל בקדושת הגוף אף דלא קנאו ולא יצא לחולין מכל מקום גזה"כ שמיד שנהנה בקדשים אף שלא יצא לחולין מעל ולפ"ז עכ"פ ל"ש מדאגבהה קניא דאיך יכול לקנות דהא אין זכייה בא"ה קודם שבא לידו ואח"כ הוא של הקדש ואין לו שום קנין בזה אברא דעדיין קשה דנימא מדלעסה קניא כדאמרו בכתובות דף למ"ד ולעיסה קניא משום שינוי ועיין מק"ח סי' תנ"ד שהאריך בזה ומתחייב בנפשו לא הוה עד שעת הבליעה ובשלמא בפסחים שם ל"ש לומר דמדלעסי' קניא דהא הוה איסורי הנאה ול"ש קנין אבל כאן באמת בקדשים שייך קנין דמיד שקנאו נעשית חולין רק דכתבתי דבקדושת הגוף יש מועל אחר מועל אבל כל שנשתנה ונפסד פשיטא דאין מועל אחר מועל בקדשים ועיין ברמב"ם שם ה"ו בקדשים שנעשו בהם מום ל"ש מועל אחר מועל מכ"ש בדבר שנתקלקל לגמרי וא"כ בכה"ג שפיר קנאו אך ז"א דכיון דהוא בשעת לעיסה שפיר מקרי משם אחד דע"י הנחתו בפה נעשה הקנין ושפיר כתבו התוס' דהבליעה בפה הוה הנחה ובזה מיושב היטב קושית הצל"ח והקצה"ח הנ"ל דנימא קלב"מ ולפמ"ש א"ש דבזה שוב יקשה היאך שייך קלב"מ הא מדלעסיה קניא ולא בא בב"א ודו"ק היטב כי הוא חריף ונחמד ונעים ת"ל: