שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (ה׳)

ובזה נראה לפע"ד לישב הא דהקשה התומים שם בסי' ע"ה ס"ק כ"ב בהא דאמר הש"ס כתובות פ"א ואמאי ספיקא הוא ספק זנאי ספק לא זנאי ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי והקשה הא הו"ל א"י אם פרעתך דחייב אף במקום דלא הו"ל למידע ועיין בהפלאה שם ולפמ"ש א"ש דביורשים הו"ל א"י אם נתחייבתי וז"ש דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי ופירש"י מידי יורשי הבעל דהם ודאי יורשים והיינו שבהם הספק אולי לא נתחייבו וז"ב. מיהו בלא"ה י"ל שם כיון דשם הכתובה פשיטא דלא נתחייב לה אם תזנה תחתיו ותאסר עליו והכתובה על תורת אישות הוא וכל שתאסר עליו אינה אשתו וא"כ הו"ל כשטר חוב על תנאי כך וכך דפשיטא דכל שהספק אם נתקיים התנאי הו"ל ספק בחיוב אם התחיל כלל ולא מקרי א"י אם פרעתך רק אינו יודע נתחייבתי כלל וז"ב. ובזה הן נסתר מחמתו כל מה שהאריך התומים שם וכן הפ"י בכתובות ט' בתוס' ד"ה אי למיתב לה כתובה שהוכיחו דבס"ס מוציאין ממון דאל"כ היאך אית לה מנה גבי משארסתני נאנסתי וא"כ משום דלגבי מנה יש לה ס"ס ע"ש ותמהו דהא לגבי מנה הו"ל א"י אם פרעתיך ואף אם בס"ס אין מוציאין ממון מ"מ גם בספק אחד הו"ל א"י אם פרעתיך ולפמ"ש א"ש דשם דהספק אם נתקיים השטר שהי' על תנאי שלא תזנה תחתיו לאסר עליו הו"ל כא"י אם נתחייבתי: