שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ג (ב׳)

ע"ד אשר הארכת במי שפרע לחברו חוב ומצא אח"כ בו מטבע מזוייפת אי נדון כא"י אם פרעתיך או כא"י אם הלויתני והבאת דברי הט"ז בסי' ע"ה ושו"ת מהרשד"ם שהובא בש"ך סי' רל"ב ס"ק י"ג ושאלת הכרעתי הנה אני תמה שהכנסת צווארי במחלקות הסלעים ולהכריע מאן ספין ומאן רקיע אך באתי להשתעשע בפניני אמרותיה' הנה הט"ז כתב ראיה מהא דאמרו בב"מ דף נ"ב דאם הכירה אפילו לאחר יב"ח מחזירה ומשמע דוקא ודאי מכירה אבל בספק א"צ לקבל ואף דשם א"צ לקבל אף במכיר' רק ממידת חסידות מ"מ הא שיטת הרמב"ם דזה דוקא ביכול להוציא ע"י הדחק אבל בא"י להוציא אף ע"י הדחק מן הדין מחזיר במכיר ובאינו מכיר א"צ להחזיר וע"כ דהו"ל א"י אם הלויתני זה תו"ד והנה באמת דברי רבינו נפלאו וכמ"ש ה"ה פי"ב ממכירה הלכה י"ב שלא משמע כן בש"ס וכן תמה בחידושי הריטב"א אך לפע"ד סברת רבינו נכונה דהנה כל הטעם דלאחר ששהה השיעור בכרכים ובכפרים א"צ להחזיר הוא משום דכל שלא החזיר בשיעור הלז ידע ומחיל והנה כבר נודע מ"ש הרא"ש וכן קי"ל בסי' ע"ג ובסי' רמ"א דלשון מחילה ל"ש רק בדבר שאינו בעין ובדבר שהוא בעין ל"מ מחילה רק מתנה והנה כאן שנתן לו סלע חסירה אם א"י להוציאה ע"י הדחק א"כ לא ניתנה להוציאה והרי הוא בעין ול"ש לשון מחילה ובמתנה ל"ש כאן דזה קיבל אדעתא דסלע והרי נתן לו סלע חסרה לכך חייב להחזיר משא"כ ביכול להוציאה ע"י הדחק שוב הו"ל מחילה לכך א"צ לקבל רק במ"ח. ובזה מיושב מה דנקט לשון אם היה מכירה דאם אינו מכיר שוב שייך לשון מחילה דהו"ל כאלו אינו בעין דהא אינו מכיר איזה המטבע. ובזה הן נסתר מחמתו ראיית הט"ז דל"ש כאן א"י אם פרעתיך דכל ששהה בכדי השיעור שוב הוה מחילה בודאי כל שאינו מכיר ופטור ולכך בעינן מכירה וז"ב. ובלא"ה לפע"ד אין ראיה משם דשם כל שאינו מכירה שוב הו"ל גם לו ספק אם אותה המטבע שלו או שקבלה מחברו וכל שספק למלוה וללוה פטור אף בא"י אם פרעתיך כמ"ש הש"ך בסי' ע"ה בס"ק ס"ה ולכך נקט אם מכירה. ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שהאריך הרב השואל בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' סמ"ך לדייק מרישא דחייב אף באינו מכיר ומטעם דהו"ל א"י אם פרעתיך וע"ש מ"ש הפ"מ בזה ולפמ"ש א"א לומר כן דא"כ הא שניהם טוענים א"י ופטור אף בא"י אם פרעתיך ודוחק לומר שזה טען שמכיר שהוא שלו וזה אינו מכיר דכל שיכול להכיר פשיטא דיכול לתת סימן גם לחברו ואם חבירו מכחישו בערמה זה אין לו ענין לאינו מכיר וע"כ דבאמת אינו מכיר וא"כ הו"ל ספק לשניהם ודו"ק. אך לפע"ד בגוף הספק שנסתפקו הט"ז והמהרשד"ם לפע"ד ש"ס ערוך הוא בב"ב דף ל"ב ע"ב אבל א"ל אהדרתינהו ניהלך מחמת דהוה שיפי וסומקא אכתי איתא לשעבודא דשטרא הרי דבכה"ג לא מקרי נמחל שעבודו וכן קי"ל בסי' נ"ז ס"ב וע"כ דזה לא מקרי פרעון כלל ולא כמ"ש הט"ז דזה כבר נפרע והתחיל תביעה חדשה והרי שם נראה דלא מקרי פרעון כלל וא"ל דש"ה שנתן לו תיכף משום דשיפי וסומקי דז"א דהא הוא יכול לטעון א"י אם שלי הם והו"ל א"י אם הלויתני וא"ל דמיירי שנתן לו תיכף בהחזרה דפשיטא דבכה"ג לא מקרי פרעון דפשיטא דכל שאינו פורע לו דבר ששוה כלל דל"מ פרעון וע"כ דמיירי שזה הערב טוען שמעות שלו הוא וזה א"י וא"כ ע"כ דמקרי א"י אם פרעתיך ואף דיש לדחות דשאני שטר דאף בטענו שניהם א"י חייב לשלם כמ"ש בשו"ת מהרשד"ם והובא בש"ך סי' ע"ה ס"ק ס"ה אבל ז"א דעכ"פ מוכח דזה נקרא א"י אם פרעתיך וא"כ ממילא גם במלוה ע"פ הו"ל א"י אם פרעתיך וז"ב לפע"ד ועיין בש"ך בסי' נ"ז שם שכתב בשם הב"י דבעינן דוקא שלא יהי' יוצאים בהוצאה אף ע"י הדחק. ובזה יש לישב דברי הרמב"ם דלכך כשאינם יוצאים אף ע"י הדחק מחויב להחזיר מן הדין דהו"ל א"י אם פרעתיך משא"כ ביוצא ע"י הדחק דאינו חייב רק משום מדת חסידות ודו"ק: