שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ה׳)

וראיתי בשו"ת כנס"י סי' ט"ז דכתב לישב ראיית הרז"ה הנ"ל דשאני שחיטה דחיישינן שמא ימצא טריפה אחר הכיסוי ולא יתקיים המצוה דטריפה פטור מן הכיסוי משא"כ ברחיצה דהוא לאחר המילה ע"ש והדבר צ"ב דמה"ת ניחוש לזה ולא ניזל בתר רוב בהמות דכשרות ועיין באו"ח סי' תצ"ח דכל שאינה מסוכנת שוחטין ביו"ט וצ"ל דכיון דחיישינן למיעוט דסרכות הריאה וצריך למבדק אחריהם גם קודם הכיסוי וא"כ קודם השחיטה דאיכא חזקת אבמה"ח א"כ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא לכך אסור לשחוט לכתחלה אבל כל ששחט ואזל החזקה שוב אמרינין לי' שיחפור בדקר ויכסה ולפ"ז יש לומר ע"ד הפלפול דבכוי דהוא ספק חיה ובחיה אין הסרכא שכיח כ"כ ועיין ברמ"א סי' ל"ט ובתב"ש דמה"ט מקילין בדיעבד כשלא נבדק מסרכות א"כ במיעוט כי האי שלא שכיחי לא מצרפינן לחזקת אבמה"ח ושפיר פריך ולכסייה ובשלמא בכל חיה שפיר אין שוחטין דכבר כתב הרש"ל ביש"ש בריות הגדלים בבתים הואיל ואוכלים מאכלים שאינם מטבעם שכיח בהו סרכות אבל אותן הגדלים ביערות ל"ש בהו סרכות ואף שהיש"ש פ"ק סי' כ"א החמיר גם בזה משום ל"פ ע"ש אבל עכ"פ ל"ש בהו סרכא כ"כ ולפי"ז בכוי שהיא ספק חיה או בהמה ועיין בחולין דף פ' שנחלקו בכוי דחד אמר דכוי זה איל הבר ופירש"י שגדלה ביערות א"כ אף למ"ד שספק חיה או בהמה עכ"פ לא נחלק שגדל ביער דאל"כ אינו מענין הפלוגתא וכיון דגדל ביער ל"ש בהו סרכות א"כ שוב ל"ש בהו להחמיר ושפיר פריך ולכסייה ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דמה לשון א"ה ולפמ"ש א"ש דאי לאו דר"י ה"א דמיירי ביש דקר נעוץ ונקט ספק לרבותא דה"א דמותר לשחוט קמ"ל דגם בזה חיישינן לסרכא ואמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אבל לר"י דזה ע"כ מיירי בא"ל וא"כ י"ל דגם דקר נעוץ אין לו וא"כ קשה מה אריא ספק דבאין לו הוה וודאי רבותא טפי מספק ודו"ק: