שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״ב (ב׳)

ע"ד אשר הבאתי מ"ש הרמ"א ביו"ד סי' כ"ח ס"א דתקנו לי' רבנן למצה הדם בבגד או בסנדל ולברך ולכשיגיע למקום עפר יכבס הבגד או הסנדל שיצא הדם ומכסהו בלא ברכה וע"ז שאלת דלמה כתב דוקא שיבלע הדם בבגד ולא סגי במה שיקבל הדם בבגד או בסנדל ולכשיבא למקום עפר אז יכסה לפע"ד הוא פשוט דהוה כמו מקבל בכלי דאסור וכמ"ש הרא"ש פ"ק דיו"ט בהא דאין שוחטין כוי משום כסוי וכתב הרא"ש דלא אמרינן דלקבל הדם בכלי ובלילה יכסנו משום דאין מקבלין הדם בכלי וה"ה בבגד או בסנדל לכך כתב דלמצה הדם בבגד באופן שיהי' נבלע ול"ש הגזירה שמא יאמרו שמקבל הדם לע"ז דהרי לא ניכר ובזה ניחא מ"ש הגאונים שיברך בעת שנמצה הדם והיינו משום דע"כ חשוב כיסוי בזה דאל"כ הי' אסור משום דאין מקבלין דם בכלי וחשוב התחלת הכיסוי דהרי עכ"פ נכסה מהעין אף שלא נכסה בעפר אברא דלפ"ז הדר יקשה קושית הרא"ש דלמה לא ישחוט כוי וימצה הדם באיזה בגד ויהי' מקרי כיסוי ובלילה מכבס ויכסנו וא"ל דאסור משום צביעה דדם דאסור באכילה שייך צביעה בגווה ועיין באו"ח סי' שי"ח ובמלמ"ל פי"א משבת לענין עיבוד באוכלין דז"א דבאמת הצביעה הוה מלאכה שאצל"ג ומשום שמחת יו"ט התירו וכדאמרו בביצה ריש דף ח' ועבתוס' שם. אברא דצריך להבין גוף דברי הרא"ש דיקבל הדם בכלי וא"כ היאך אמרו דאתי עשה דכיסוי ודחי ל"ת דיו"ט והא אפשר לקיים שניהם אך ז"א דכבר כתב הרשב"א בשבת דף כ"ד גבי שריפת קדשים דאין למצות אלא מקומן ושעתן ודחי הל"ת אף שאפשר לעשות לאחר זמן בלי דיחוי ע"ש וכ"כ הכו"פ בסי' כ"ח מדעתא דנפשיה ועיין בתוס' פסחים דף מ"ז ע"ב ד"ה אחרישה שכתבו דמיירי בזה דבאמת יכול לקפלו ולטלו ואף דאין למצות אלא מקומן אבל הואיל עכ"פ ל"ש בזה ודו"ק ועכ"פ קשה על הרא"ש דלמצי לבגד והנה לפי המסקנא דגזרו משום התרת חלבו י"ל דכיון דדעת הגאונים דיברך על הכיסוי א"כ גזרינן משום התרת חלבו מדמברכינן עליו דהברכה הוא היכר דלא ספק הוא וכעין מ"ש המרדכי וכן קי"ל באו"ח סי' תרס"ח דלישן אסור בסוכה דליכא היכר דברכה ע"ש אבל עדיין קשה לפי הה"א דלא ידעינן מהתרת חלבו אמאי לא ימצי לבגד והנ"ל בזה דבאמת הדם כיון דל"ח למידי אסור בטלטול דהוה מוקצה דלמה חזי וא"כ הו"ל תרתי איסורי דרבנן טלטול הדם וצביעה ותרתי איסורי לא דחינן משום שמחת יו"ט והרא"ש לא כתב רק לקבל הדם בכלי דליכא רק חד איסור. ובזה י"ל ע"ד הפלפול בהא דפריך הש"ס ואם איתא לדר"י לכסות כדר"י והקשו בתוס' דהא אסור לשחוט לכתחלה לב"ה אף דיכול לכסות בדקר נעוץ ולפמ"ש י"ל דכיון למצות בבגד ל"ש לומר דמוקצה היא דהא אם שחטו שוב יכול לכסותו לב"ה בדקר נעוץ או בקופת עפר לר"י וא"כ עכ"פ לא הקצה מדעתו ומותר דבשלמא במשנה דמיירי במי שבא להמלך ופשיטא דהגאונים לא התירו לכתחלה למצות בבגד אבל כאן דקתני אין שוחטין אמאי לא ישחוט ע"י שיוכל למצות בבגד ומוקצה ל"ש כאן דיכול לכסות בדקר נעוץ ודו"ק: