שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן נ״א (ב׳)

מה שהארכת אם ב"נ מצווין על ע"ז בשיתוף והבאת דברי הרמ"א באו"ח סי' קנ"ו הנה הרב בעל מעיל צדקה וכבר קדמו אא"ז הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים האריכו דגם ב"נ מצווין על שיתוף ובדרושים שלי כתבתי בזה אך כעת אמרתי להביא ראיה מהא דאמרו בהוריות דף ח' למן היום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם איזה מצוה שנאמרה בתחלה הוי אומר זה ע"ז ופריך הש"ס והאמר מר י' מצות נצטוו ב"י במרה וקשה מה קושיא הא העשרה היא שבע דב"נ ודלמא גם במרה נצטוו על ע"ז תחלה כדרך שנצטווה אדה"ר דיליף מויצו זה ע"ז וכדאמרו בסנהדרין דף נ"ז וכבר התעורר בזה הבאר שבע בחידושיו שם ואם נימא דב"נ אינו מצווה על השיתוף וא"כ לאדה"ר לא נצטווה רק שלא יעבוד ע"ז בלבד אבל בשיתוף שרי וישראל נצטוו על השיתוף ג"כ וא"כ זה שאמר איזה מצוה שנאמרה בתחלה זה ע"ז דהיינו שאף בשיתוף אסור וזה לא נצטוו רק ישראל וע"ז שפיר פריך והא במרה נצטוו וא"כ הי' שבע מצות דב"נ ושם נצטוו בודאי ג"כ שלא יהי' בשיתוף וא"כ לא נאמרה בתחלה ול"ש לומר דהא נצטוו בתחלה כדרך שנצטווה אדה"ר דהא אדה"ר לא נצטווה על השיתוף וא"כ ממנ"פ על ע"ז לבד כבר נצטוה אדה"ר ודורותיו ועל השיתוף לא נצטוו במרה רק אח"כ וא"כ עכ"פ ל"ש לומר על מצות ע"ז שנצטוו בתחלה דהא ע"ז נצטוו במרה ג"כ רק על השיתוף לא נצטוו אבל מצות ע"ז ל"ש שנאמר בתחלה וז"ב. וזה נ"ל בכוונת הש"ס דאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו וכלם נדחקו דמה נשתנו מכל המאמרים ומה התחברות יש ולפמ"ש זה עיקר המצוה שנתחדש לנו במתן תורה דאנכי ולא יהי' לך דהיינו שאף בשיתוף לא נעבוד שוב ראיתי ברש"י בהוריות שכתב בביאור ע"ז דמצוה שנאמרה בתחלה זה ע"ז דהיינו אנכי ולא יהי' לך והדבר יפלא דמה שיאטי' דאנכי לכאן ולפמ"ש א"ש דהכוונה הוא שנצטוו על השיתוף שוב נזכרתי שהבה"ג דעתו דאנכי אינו בכלל המצות והרמב"ם השיג עליו וחשבו בכלל המנין מצוה ראשונה והזהר הרקיע האריך דמש"ס הוריות הנ"ל דאמר דע"ז נאמרה תחלה משמע דאנכי אינו מהמנין וכ"כ בתשב"ץ שלו ח"א סי' קל"ט באורך והמג"א הליץ בעד הרמב"ם מדברי רש"י שכתב גם אנכי ולפמ"ש אדרבא רק מחמת אנכי נצטווה תחלה וזה החידוש הי' באנכי ולא יהי' לך ונסתייעו דברי רבינו. עוד נ"ל בכוונת הש"ס דהוא דייק ע"פ מה דאמרו בסנהדרין דבכל אם יאמר לך הנביא שמע חוץ מע"ז וא"כ המצוה של ע"ז הוא עומד מיום אשר צוה ד' והלאה לדורותיכם בלי שינוי כלל וע"ז פריך דבמרה נצטוו וא"כ אז קודם מ"ת הי' יכול להשתנות דרק ממתן תורה נתחדש זאת וגם זה נכון אבל מ"ש למעלה נראה עיקר. והנה במ"ש למעלה דאין ב"נ מצוים על השיתוף ורק בני ישראל מצווים על יחור הגמור כדבר הנראה מדברי רבינו בספר המצות מצוה ב' שבשביל שהוציאנו ממצרים נתחייבו על תנאי האמנת היחוד ומשמע שאנחנו מחויבים בהאמנת היחוד השלם יותר מב"נ ע"ש וכבר האריך בזה הרב בעל סדר למשנה על הרמב"ם שב"נ אינן מוזהרים על השיתוף רק אנחנו ב"י וע"ש שהאריך בדברי רבינו אלו ובזה אמרתי לישב מה שהקשו כלם בהא דכתבה התורה אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך ולא כתיב אשר בראתיך ולפמ"ש א"ש דלפמ"ש אנכי ולא יהי' לך בא להורות על יחוד השלם בלי שיתוף כלל וזה מה שנתחייבנו בשביל שהוציאנו ממצרים ועשה אתנו כל החסדים וכמ"ש רבינו בס' המצות מצוה ב' הנ"ל ובזה י"ל מה דאמרו במנחות דף ק"י דקרי לי' אלהא דאלהא דלפמ"ש בעולת תמיד על או"ח סי' קנ"ו דהא דאמרו דאין ב"נ מוזהרים על השיתוף הוא לא שיאמרו שיש ח"ו שנים בגדולתם רק שיאמינו שהא' חשוב מן השני ולכך קרי לי' אלהא דאלהא והבן בדברים ודו"ק ועיין במהרש"א בסנהדרין דף ס"ז שמקור דברי הרמ"א הוא מהתוס' ובמהרש"א שם מבואר שהבין כפשוטו דאין ב"נ מוזהר על שיתוף ע"ש. והנה בהא דאמרו בסנהדרין דף נ"ז ב"נ שבירך את השם בכינויים חייב משא"כ בישראל וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ג ולכאורה תמוה דמה נשתנה ב"נ להתחייב יותר מישראל ועיין בדף נ"ז דלא מצינו שב"נ יתחייב יותר אמנם נראה דהנה הכינויים הם מלבד שם הויה שהוא עיקר השם ומחלוקת הקדמונים גם על שם אדני וא"כ ישראל דמצווה על השיתוף ועיקר עבודת אלקית הוא רק לד' לבדו ולכך חלקו בינו בין שם הויה לשאר שמות שכלם מורים על השררות וריבוי וא"כ אף דמוזהר על השיתוף אבל אינו חייב מיתה על ברכת ד' בזה דעוד לא כפר באלוקותו יתברך אשר הוא מצוה לעבדו לבדו אין עוד אבל ב"נ דלא הוזהר על שיתוף א"כ עבודת אלקית אצלם אין הבדל בין שם הויה לשאר שמות שאף שמורה על רבוי לא גרע משיתוף כביכול ולכך חייב גם על כינוים דגם זה ברכת ד' יחשב אצלם והבן כי נכון הוא. והנה במ"ש למעלה בענין אנכי ד' אלקיך אם נמנה בכלל המצות לפע"ד נ"ל דבר חדש דהנה לפע"ד נ"ל בטעם הדבר דמומר לע"ז כמומר לכל התורה וכל שאינו מודה בע"ז הוה כמודה בכל המצות נלפע"ד ענין חדש עפמ"ש הרמב"ם בה' מלכים פ"ח הי"א כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי"ז מחסידי או"ה ויש לו חלק לעוה"ב והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שב"נ מקודם נצטוו בהם אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אינו גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם כן הוא הגירסא לפנינו ובספר תולדות אדם להגאון החסיד מהר"ז מווילנא הגיה שצ"ל אלא מחכמיהם ואמר שכן מבואר במדרש וכן מצאתי בספר אמונת חכמים שגרס כן וכמ"ש בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' קי"ז בסופו ע"ש הנה הורנו רבינו שגם הב"נ כל שאינו מקבל המצות מפאת שמאמין שכך נצטוינו רק מפני הכרע הדעת אף שהוא מחכמיהם אבל אינו גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולפ"ז הדברים ק"ו שאם ישראל שומר המצות מפאת הכרע הדעת ולא מפאת שכן נצטווינו שאינו יהודי ואין לו חלק ונחלה בדת יהדות ולפ"ז יפה אמרו כל שהוא מומר לע"ז א"כ אינו מאמין באלקים וא"כ אף שהוא עושה כל המצות מפאת הכרע הדעת אינו בכלל ישראל והרי הוא כמומר לכל התורה והיינו שהתורה צריכה להיות נשמר מצד מצות אלקים שנצטווינו לקיים ולו אין לו אמונה אלקית וז"ב: