שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ח (ב׳)

והנה בשנתרי"א נשאלתי בזה ג"כ ואמרתי דיכול לסיים עד התוכחה ואח"כ יתחיל שנית פסוק אחד קודם התוכחה ואף דאין מתחילין פחות מג' פסוקים מפני הנכנסין לפע"ד פ' התוכחה הוה כידוע וניכרת וליכא למיחש בזה מפני הנכנסין וכעין מ"ש התוס' מגילה דף כ"ב ועיין מג"א סי' קל"ז ס"ק ב' ולפע"ד פ' התוכחה ובפרט בפ' בחקותי ששם נודע לכל שבודאי קרא עד הפרשה וזה מתחיל למפרע למען יתחיל להקורא בתוכחות בדבר טוב ובפרט מפני החשש הנכנסין שאין לחוש כל כך שמי שנכנס לא ירגיש תיכף בפסוק אחד ואף דמ"מ חששו גם מפני הנכנסים מ"מ בענין תוכחה שהדבר נודע שתיכף מתחיל בקול נמוך אין לחוש להנכנסין כ"כ כנלפע"ד ובשיורי כנה"ג הובא בפתחי שערים לש"ב הגאון מוהר"ז ז"ל שער ז' סל"ב כתב שבתשובתו האריך דאין לחוש משום הנכנסין בנמצא טעות בפחות מג' פסוקים סמוך לפרשה ומותר להתחיל עם העולה בס"ת השניה בפחות משלשה פסוקים סמוך לפרשה ולפע"ד הטעם כמ"ש שמשום הנכנסים ליכא חשש כל כך שתיכף בביאתו ידע תיכף שהוא שלשה פסוקים סמוך לפרשה ולא ירגיש תיכף והוא טרוד בתפלתו וקריאתו ובפרט בזמן הזה אף שהגאון מוהרז"ל כתב שכוונתו בד"א ע"ש לפע"ד כמ"ש נראה עיקר ומכ"ש בתוכחה ודו"ק וגם במגלה דף כ"ב מבואר דת"ק לא חייש לנכנסין וע"כ יכולין לסמוך על זה בעת התוכחה ואין כאן רק י"א פסוקים ואין לחוש אם מתחיל פסוק אחד למפרע ודו"ק: