שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ז (ה׳)

עוד נ"ל דהנה באמת בירושלמי הכי איתא והא תני ב"ש אומרים אין לי אלא היוצאת משום ערוה בלבד ומנין היוצאת וראשה פרוע וכו' ת"ל כי מצא ערות דבר מה מקיימין דב"ש שלא תאמר היוצא משום ערוה אסורה משום דבר אחר מותרת אר"א קריא מקשי על דב"ש לא יוכל בעלה הראשון וכו' מה אנן מקיימין אם לאסרה עליו כבר היא אסורה אלא כן אנן קיימין ליתן עליו בל"ת והנה הפ"מ נדחק דמה דתני ב"ש דאף היוצאת וראשה פרועה היא חולקת על ב"ש דמשנה ומה מקיימנן דב"ש היינו ב"ה קרא דב"ש וגם הל"ת היא ל"ת נוספת אבל לפע"ד הדברים כפשטם דהירושלמי מפרש דגם ב"ש דמשנה אין הכוונה ערוה ממש רק היוצאת וראשה פרוע כדאמרו בברייתא וע"ז פירש הירושלמי מה מקיימין דב"ש והיינו מהיכא למדו זאת והרי כתיב ערות דבר וע"ז אמר שלא תאמר היוצאת משום ערוה הוא דאסורה והיינו לשוב לקחתה משום דהיא ערוה והוה מחזיר סוטתו אבל משום דבר אחר והיינו עדי כיעור או פריצות מותרת לכך כתיב ערות דבר והיינו או ערוה או דבר וע"ז אמר דדוקא דב"ש הוא דאל"כ יקשה הקרא דלא יוכל לשוב לקחתה ות"ל דאסור משום מחזיר סוטתו וע"כ דהקרא מיירי משום ערוה או דבר והיינו פריצות ואפ"ה אסור לשוב וא"כ שפיר נתן עליו ל"ת וז"ב כשמש ולפ"ז זהו להירושלמי שפירש דב"ש אוסרים בערוה או דבר אבל הש"ס דילן דפירש דב"ש מפרשי ערות דבר אחת היא שפיר ק"ל להרשב"א בתשובה למה לי קרא דלשוב לקחתה וע"כ פירש דש"ס דידן ס"ל דערות דבר ממש בעדים ברורים רק בעדי כיעור ודברי הרשב"א מדוקדקים והנה בהא דמחלק הש"ס בין זיווג ראשון לשני נראה לפע"ד הסברא דהנה במ"ק דף ח"י אמרו שמא יקדמנו אחר ברחמים והתוס' הקשו שם דלמה לא משני כאן בזיווג ראשון כאן בזיווג שני כדמחלקו כן בסנהדרין כ"ב ובסוטה ב' ולפ"ז בזיווג ראשון דב"ק יוצאת ומכרזת שפיר אמרו דהמזבח מוריד דמעות והיינו כביכול שסותר מה שהקב"ה גזר אבל בזיווג שני דהקב"ה לא גזר רק שהוא לפי מעשיו שפיר יכול לגרש ולשנות מעשיו וזה ברור לפענ"ד וז"ש ואמרתם על מה על כי ד' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ובט"ז על אהע"ז דקדק בזה דאיך שייך ואמרתם על מה דנראה כמתרעמים על השגחת הבורא ששלח יסורין עליו ע"ש מה שהאריך בזה עפ"י דרוש ולפמ"ש א"ש דבאמת מה שהמזבח מוריד דמעות שאמר כסות דמעה את מזבח ד' זה הי' לפלא בעיניהם שהוא מורה שפוגמים בזה איזה שינוי ברצון הבורא יתברך וע"ז אמר כי באמת הוא כן כי ד' העיד בינך ובין אשת בריתך והיינו שהקב"ה גזר ע"י ב"ק שזו תהיה בת זוגך ואתה משנה רצון הבורא יתברך וזה קשה מאוד אצל השי"ת ולזה אמר אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך כמ"ש בסנהדרין שם שאין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי שזה בודאי בזווג ראשון והיינו של האשה כמ"ש התוס' ריש סוטה ולכך אמר אשר בגדתה בה כי היא חברתך והיינו שמצדה הי' מתקיים רצון הבורא ואתה מפני בחורתך ברע אתה בוגד וזה קשה לפני המקום והנה מה שמזבח מוריד דמעות לפע"ד נראה לפמ"ש דבזיווג ראשון לפי שהקב"ה גזר כן לכך קשה מאד שישנה רצון הבורא יתברך הנה לפ"ז י"ל עפ"י דרוש דהנה הרמב"ם בפ"ה מח"פ שהקדים למס' אבות נתקשה בזה המאמר שאיך אפשר שב"ק תצא שממנ"פ אם הם נישואין כשרים הנה הוא מקיים מצוה והבחירה בידו וכמו כן להיפך נשואי עבירה ודאי הרשות בידו וכתב המפרש בחסד לאברהם דיש לפרש שלא שנגזר שמוכרח לישא אשה רק שאם ירצה בבחירתו לישא אשה יקח זאת ואם היא עבירה יוכל לקחת אחרת בעבירה ע"ש והנה באמת מזבח ד' הוא ג"כ עד"ז שהרי הקב"ה אמר כי מעולם לא צויתי על זבח והנה הקב"ה צוה על קרבנות אבל באמת שניהם נכונים שאם לא ירצו לחטוא לא יבואו קרבן כלל ואין חפץ לד' בעולות וזבחים רק שאם רוצים להביא אז יביאו על תואר זה ולכך מזבח ד' מוריד דמעות שגם הב"ק על הזיווג יש לו התיחסות להמזבח בענין זה ודו"ק כי הוא ע"ד דרוש אבל גוף הענין הוא דבר ברור. ומן האמור נראה דאין לחלק בין נשואה לארוסה דבזווג ראשון על הארוסה יצא הב"ק שתהיה בת פלוני לפלוני ועג"פ סי' קכ"ט ס"ק ז':