שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ג (ב׳)

מה שהקשית בהא דאמרו בביצה דף י"א ואם אין שם אלא הן הרי הן מותרין אלימא במפריחין איכא למימר הנך אזלי לעלמא והני אחריני נינהו וע"ז הקשית דהרי התוס' בדף ט' וברא"ש כאן הקשו דמשמע דיוני שובך מותר במזומן והרי אמר בדף כ"ד הצד יוני שובך ויוני עלייה חייב ותרצו דמיירי בקטנים שא"י לפרוח וא"כ היאך אמר במפריחין והא שוב אסור משום צידה הנה יפה שאלת וזכורני שזה רבות בשנים הקשה אותי זקני הרב הגדול הצדיק מו"ה דובערש היילפרין קושיא הלז אח"כ מצאתי ביש"ש פ"ק דביצה סי' כ"ח קושיא זו וכן הקשה הפר"ח ונדחקו דמיירי במפריח קצת ובאמת שכן נראה מהר"ן כאן ומהמגיד פ"ב מיו"ט אך לשע"ד נראה דבאמת צריך להבין קושית התוס' דהא מחוסר צידה ומאי קושיא והרי התוס' ביצה דף ג' ובריש אין צדין הקשו דאמאי יהיה אסור צידה מ"ש מאפייה ובישול ושחיטה דמותר לצורך יו"ט וכתבו דאפשר לעשותו מאתמול ולהביאו במצודה במים ודחו זאת וכתבו דדמי לקצירה ולפי"ז קשה ביוני שובך או בצפרים אמאי יהיה אסור צידה הא ל"ש טעמים האלו דאפשר מאתמול ל"ש שהרי באמת הזמינו מאתמול ולשחטו אפשר דחייש שמא יסרח וכמו דמותר שחיטה ואי משום דדמי לקצירה ז"א דכל הטעם דקצירה הוא משום שדרך לקצור לימים רבים וכמ"ש הר"ן ועיין ריש סי' תצ"ה במ"א ולפ"ז כאן שזימן מאתמול אותן היונים ואחרים שא"צ לו לא יקח א"כ ל"ש חשש דקצירה כלל והיא קושיא גדולה לדעתי וצ"ל דכיון דכל הטעם דמחוסר צידה אסור הוא משום דעבידי להשמט ואינו נח לתופסן וכדאמרו ריש אין צדין ועמ"א סי' תצ"ז ס"ק י"א או משום דאין מזונתן עליו לא חשיבי כמזומן שוב אסור משום דדמי לקצירה דמה שהכין אתמול לא מועיל דס"ס לא הוזמנו עדיין ויש חשש שמא יצוד לימים הרבה ולכך הוצרך לשנויי דמיירי בקטנים שלא יכולין לפרוח ולפ"ז אם לא היו חוששין לשמא אחריני נינהו שוב אין חשש של צידה כלל ושפיר פריך בש"ס אי מפריחין דלמא הני אחריני נינהו דאם לא משום חשש הלז שוב היו מועיל הזימון של אתמול ול"ש צידה ודו"ק וראיתי בפר"ח באו"ח סי' תצ"ז שהאריך להקשות על השיטה שסוברת דל"מ זימון ביכולים לפרוח ע"ש שכל הסוגיות דפ"ק דביצה מורות דמיירי ביכולין להפריח ואפ"ה לא אסור רק משום חשש דלמא אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דדא ודא אחת היא דאם לא היו חשש הלז שוב היו מותר דליכא חשש צידה ומיושב כל קושיות הפר"ח גם מה שהקשה מירושלמי. ובזה מיושבין דברי המגיד משנה שכתב הפר"ח דסתרי אהדדי דבהלכות שבת ס"פ עשירי כתב המ"מ דט"ס ברבינו וחייב ביוני עלייה ואלו בהלכות יו"ט פ"ב כתב המגיד דדעת רבינו כבעל עיטור דמותר ביוני עלייה כל שזימנו ע"ש ולפמ"ש א"ש די"ל דה"ה ס"ל דכל שזימנו מותר ביו"ט משום דל"ד לקצירה וכמ"ש ולא ס"ל הסברא דכל דאינו נוח לתפסו ל"מ הזימון דאתמול דסוף סוף כל שזימנו מאתמול מה לעשות עוד ולפ"ז זהו ביו"ט אבל בשבת מה מועיל הזימון מע"ש הא בשבת אסור ודוק ובזה יש לישב קושית הצל"ח בהא דאמר בביצה שם לימא מסייע ליה לר"ח דרוב וקרוב הלך אחר הרוב והקשה לפמ"ש הרשב"א דבספק צידה אסור ספק מוכן וא"כ לשיטת הרא"ש בתשובה דאף בגדולים שפרחו אינו אסור רק אם פרחו חוץ לתחום א"כ י"ל דרוב וקרוב הו"ל ספק וא"כ לכך אסור דהו"ל ספק צידה דאם הם מעלמא ל"ש שחוזרין לכליבה ושוב אסור משום חשש צידה והוא קושיא גדולה ולפמ"ש דכיון דבספק מוקצה מותר רק בחשש צידה וכמ"ש הרשב"א הביאו המגיד א"כ כיון דלענין זה אמרינן דמשל קרוב הוא שוב ל"ש חשש צידה ג"כ וכמ"ש דכל שלענין הזימון מועיל והוה זימון מעליא שוב ליכא חשש צידה אברא דעדיין יש לומר דשם רבה מתרץ לה ורב' ס"ל דמוקצה מה"ת ועיין בפסחים דף מ"ז וא"כ לדידיה אין הוכחה דרוב וקרוב רוב עדיף ובאמת אף בספק אסור משום דגם ספק מוקצה לדידיה מן התורה וכנ"ל ובזה י"ל קושית התוס' ישינים על הא דאמר כדאמר אביי בדף ה"נ בדף והקשו אמאי לא משני אביי ברישא בדף ולפמ"ש א"ש דבאמת אביי תלמידו של רבה אין ראיה דרוב עדיף מהרישא משא"כ בסיפא ע"כ הוצרך לאוקמא בדף דשם א"א לומר משום ספק מוקצה דאכתי עכ"פ קשה למאן דלא ס"ל כרבה אבל כאן דרבה משני לא הוצרך אביי לתרץ אליביה ודו"ק. ובזה ישבתי לנכון דברי הר"ן שכתב בזימן שנים ומצא שלשה דאסור דאם נפל אחת לים דמותר והקשה המג"א סי' תצ"ז ס"ק י"ד דניהו דליכא חשש שמא מעורב אחת מהן מ"מ יש חשש דלמא אחריני נינהו ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי"כ ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה מה"ת ניחוש לאחריני הא ספק מוקצה ונולד מותר כמ"ש הרשב"א וצ"ל כיון דיש חשש דאחריני נינהו שוב שייך חשש צידה וכמ"ש א"כ בחשש צידה מחמרינן בספיקו ועלח"מ פ"ב מיו"ט מה שהקשה מכאן ולפמ"ש א"ש ולפ"ז זהו ביש חשש שמעורב חד ביניהו דעכ"פ זימון ליכא דיש חד שלא הזמין ושוב שייך חשש צידה שמא יצוד לימים רבים אבל כל דמת אחד ושוב יש מקום לתלות דאינהו ננהו וא"כ לענין זה ספק מוקצה מותר ותלינן דאינהו ננהו וא"כ ליכא חשש צידה ג"כ ושוב מותר דספק דרבנן הוא ובזה מיושב קושית התוס' דאמאי לא בטל חד בתרי ולפמ"ש א"ש דכל דיש חד דמעורב שוב חיישינן דלמא כלהו אחריני נינהו ודו"ק היטב כי הוא חריף. ובזה מיושב מה שהקשה השעה"מ והצל"ח דאמאי כלם אסורים נכבשינהו דנידי ויהיו מותר כמו באו"ב ע"ש ולפמ"ש א"ש דכל דישנו לכלם ואיכא חשש צידה ל"מ הביטול ומה יועיל הפיזור מה דנכבשינהו דנידי כיון דיש חשש דלמא אחריני נינהו ואסור משום חשש צידה דאף ספק אסור אבל במת אחד ליכא חשש צידה ודו"ק. והנה ראיתי בכנסת יחזקאל שם שחידש דאף במפריח אחת בידים ליכא חשש דכל החשש הוא שמא יקח מן הקבוע ושם בנדון שלו היה מכיר באחת שודאי אינו שלו שוב בודאי לא יקח מן הקבוע ולפע"ד היו נראה בלא"ה לפמ"ש הבה"ז בזבחים דף ע"ד דבקדשים שמצוה להרג שוב ל"ש לחלק בין הפילה בידים לנפלה מעצמה דכל דעושה מצוה לא קנסוהו ע"ש ולפ"ז כאן דע"י שמפריח מקיים שמחת יו"ט שיוכל לאכול האחרות וא"כ מקוים המצוה על ידי ההפרחה ובכה"ג לא קנסו חז"ל ובגוף דברי הר"ן שכתב דלכך לא בטל חד בתרי משום דהוה דבר שיל"מ לכאורה צ"ב דהא כל הטעם דדבר שיל"מ הוא משום שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר וכאן לא שייך זאת דהא איכא חשש שמחת יו"ט וא"כ מה שייך שתאכלנו בהיתר דעכ"פ מצות שמחת יו"ט ליכא דהא זימנם שיאכלם ביו"ט וסמך ע"ז והרי לענין טלטול חידש הצל"ח דל"ש דשיל"מ דאפשר לטלטל בכל פעם מכ"ש בשמחת יו"ט דמה בכך שיכול לאכלם לאחר יו"ט מ"מ ימנע משמחת יו"ט וצ"ל דכיון דיכול להפריח אחת בידים וכמ"ש א"כ ל"ש להתיר משום שמחת יו"ט דהא מיירי בלא הזמין רק שנים ומצא ג' וא"כ שנים סגי לו על יו"ט וא"כ שפיר לא בטל דכל שלא הפריח ביו"ט יש בו איסור ול"ש לומר דמונע משמחת יו"ט דהא בשנים הי' סגי לו וגם עכשיו נשארו לו שתים ולפ"ז מכאן ראיה ברורה דמותר להפריח בידים אחת מהן דאל"כ שוב לא מקרי דבר שיל"מ וכמ"ש ובזה מיושב היטב קושית המג"א הנ"ל דלמה כתב הר"ן משום דהוה דבר שיל"מ ומשמע דאם נפל אחת מהן מותר והא איכא עדן איסור משום דיש חשש דלמא כלהו אחריני נינהו ולפמ"ש א"ש דבאמת כל דיש ספק שמא כלהו אחריני נינהו או דלמא רק חד מעורב בהן הו"ל ספק דרבנן ולקולא וצ"ל משום דהו"ל דבר שיל"מ ומעתה זה לגבי החשש דשמא איכא אחת מעורב בהן אבל אם החשש שמא כלן דעלמא נינהו ואיכא שמחת יו"ט דהא ימנע משמחת יו"ט עי"ז שוב ל"ש דבר שיל"מ דהא מונע משמחת יו"ט וז"ב כשמש: