שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ב (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה הנקה"כ כתב דהו"ל מזיק בידים ששוחט בסכין פגומה ודבריו אינם מובנים דהא ספק הוא שמא לא נפגם ואינו ברי היזיקא ועיין באחרונים ולפע"ד נראה דהנה הרמב"ן בדיני דגרמי הקשה דאמאי טבח שאינו אומן שקלקל בשחיטה חייב הא הו"ל היזק שאינו ניכר וכתב דעכ"פ ניכר שתחלה חי היה ועכשיו הוא מת לפנינו וכל שלא שחטה שוב הו"ל היזק ניכר וביאור הדבר דכל שקלקל ולא שחטה הו"ל כנוחרה ועשה היזק ניכר ולפ"ז שפיר כתב הש"ך דבאמת גם כאן הצד הספק שמא שחט בסכין פגום שוב הו"ל היזק בידים דחשוב כאלו נחרה דאל"כ בלא"ה פטור דהו"ל היזק שאינו ניכר ולפ"ז י"ל דבמגרמתא שם דעכ"פ נחירה ודאי לא הוה דבאמת ס"ל דכשר רק שהיו לו להחמיר לע"ה שוב הו"ל היזק שאינו ניכר דפטור ודו"ק. והנה לכאורה נראה ראיה להט"ז מהא דאמרו בב"ק שם זיל אייתי ראיה דמומחית לתרנגול' את ופטור אתה וצ"ב הא אכתי אין ראיה מזה דמומחה לשאר דברים ולמה לו להכניס עצמו בספק והו"ל להתחייב וע"כ כיון דהוא אומר שהוא מומחה לא מקרי מזיק אך באמת אין ראיה מזה ואדרבא משם משמע קצת להיפך דהרי צ"ב למה נקט דוקא תרנגולים וע"כ צ"ל דמשם ראיה למ"ש המהרש"ל פ"ק דחולין סי' ה' והובא בש"ך יוד סי' א' ס"ק ה' דהמנהג להתחיל בתרנגולים וברש"ל ביאר הטעם משום שקשה מאד לזהר בתרנגולים משום חשש שמוטה א"כ לכך אמר אייתי ראיה דמומחה לתרנגולים את ואפטרך והתימה על הרש"ל שלא הביא ראי' מב"ק הנ"ל ועכ"פ כיון שהוא מומחה לתרנגולים ממילא הוא מומחה לכל ודו"ק שוב ראיתי בשטה מקובצת שכתב בשם המאירי די"א אם מומחה לתרנגולים מומחה אף לשורים והוא חולק ע"ז ולפמ"ש ע"כ משום דהוה מומחה לכל וכמ"ש הרש"ל וצ"ע על הרש"ל שלא הרגיש בראיה זו וכדברי הקדמונים ודו"ק שוב מצאתי ביש"ש בב"ק פ' הגוזל קמא סי' שכ"ג שהרגיש בראיה זו ע"ש ושמחתי מאוד שזכיתי לכוין סברת סבא קדישא אא"ז הרש"ל ז"ל. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הפ"י בחידושיו לב"ק שם דטבח בשכר חייב אף באונסין כיון דקיבל לעשות השחיטה כהוגן אף שאירע לו אונס חייב ע"ש ודבריו תמוהים דניהו דע"י קבלת השכר נעשה ש"ש מ"מ הוא לא קיבל על עצמו רק ענין ש"ש דהי' כעין גניבה ואבידה אבל לא קיבל על עצמו אם יארע לו אונס שיקרה לו בשחיטה וז"ב ופשוט ומוכרח בכל הסוגיא ועיין בסי' ש"ו בש"ך והנה בשמ"ח סי' י"ח ס"ק כ"ד כתב דשומר חייב אף בדבר שאין ברי היזיקא וגם אף בהיזק שאינו ניכר חייב דהו"ל כפשיעה דאיבעיא ליה לעיין ע"ש שרפיא בידו זאת אי שומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר וכ"כ בים התלמוד דף צ"ט ותמהני מדוע לא זכר שר דברי התוס' ב"ק דף מ"ה ד"ה השתא הקשו על רש"י וז"ל וקשה לפירושו דאם זה ההיזק לא הוה היזק ניכר אפילו אתפסי' בידי' לא יתחייב ואם הוא ניכר אפילו תפסו ב"ד מאיליהן למה יפטר וכי לא היה לו לשמרו שלא יבא לידי כך הרי דאם אינו היזק ניכר אף שומר פטור והמלמ"ל פ"ג מגזילה תמה על דברת התוס' ודעתו דכל שעשה בידים אף בהיזק שאינו ניכר חייב דא"י לומר הש"ל ע"ש אבל לא שיתחייב בשומר בהיזק שאינו ניכר וא"כ כל שצוהו לשחוט וההיזק הוא שאינו ניכר ל"ש לחייבו והנה התוס' ב"ק דף נ"ו ד"ה פשיטא כתבו דיש דברים שהשומר חייב יותר מגזלן וכגון כחשא דהדרא ופירות שהרקיבו מקצתן דהגזלן פטור דיכול לומר הש"ל דלא קנאו בשינוי ופטור אף בפשיעה דלא קנאו ויכול לומר הש"ל אבל שומר חייב על פשיעתו שאין השומר קונה בשינוי ע"ש ולכאורה משמע בדבריהם דהשומר חייב אף בהיזק שאינו ניכר ומ"ש התוס' דאין השומר קונה בשינוי לפע"ד כוונתם להוכיח דע"כ בכחשה דלא הדרא דחייב לא מתורת דקנהו בשינוי וא"י לומר הש"ל דהרי שומר אין קונה בשינוי וע"כ דהוא משום דקבל עליו שמירה וחייב בפשיעה וה"ה בזה עכ"פ לכאורה משמע כהתב"ש אך נראה דע"כ לא כתבו התוס' דבשומר א"י לומר הש"ל וחייב אף בכחשא דלא הדרא דוקא במקום שאם עשה בידים הי' חייב על שפשע ועשה היזק ה"ה בהיזק שאינו ניכר אבל אם נימא דגם בידים אם עשה פטור בהיזק שאינו ניכר וכמ"ש התוס' בב"ק מ"ה א"כ מכ"ש בבא ממילא דפטור אף בשומר וכן ראיתי בשיטה מקובצת שם בהדיא דכתבו דכיון שאין הקלקול ניכר לא קיבל עליו שמירה בהיזק שבא בפשיעתו יותר משאם היה עושה בידים וכיון שאם הי' עושהו בידים פטור דהיזק שאינו ניכר הוא גם עכשיו שהוא שומר ובא בפשיעתו הוא פטור ע"ש וכיון דשם דקאי התב"ש בדברי הרמב"ן והרש"ל שהקשו דטבח שקלקל הוה היזק שא"נ א"כ פטור אף בעשה בידים ממילא גם שומר פטור ואולי יש לדחוק דמ"מ כיון דהוא תרתי לריעותא דהוא שומר וגם עשה היזק בידים דחייב וע"כ לא הקשה הרמב"ן דהוה היזק שאינו ניכר רק שטרפו ע"י שהייתו דהו"ל היזק שאינו ניכר ולא עשה בידים רק במה ששהה ולא עשה משא"כ בהך דמגרמתא דעשה בידים כ"ז כתבתי להצדיק דברי התב"ש אך לדינא נראה לפע"ד ברור דגם שומר אינו חייב בהיזק שא"נ ועיין מהרש"ל שחידש דבשומר א"י לומר הש"ל והש"ך בסי' שס"ג חולק עליו וכבר הארכתי בזה בתשובה לק' ניקולשפורג ועוד בשאר תשובות בענין זה ואכ"מ כעת:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.