שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״ב

לעלם משכיל מ"ש בדברי הט"ז יו"ד סי' ח"י ס"ק ח' במה שחולק על הלבוש ובקשת להעתיק לך מה שאמרתי בזה בהיותך במחיצתי כי הוטב בעיניך הנה לעשות רצונך חפצתי ואמרתי להודיעך ואולי יתחדש עוד דברים אשר לא שמעת בעת ההוא הנה במ"ש הט"ז דפטור כיון דספק הוא אין להוציא ממון והביא מב"ק דף צ"ח גבי מגרמתא דרב וגם ל"ש גורם היזק דאינו רק גרמא דלא ברי היזיקא הנה לפע"ד נראה דבר חדש דהרי הכנה"ג חו"מ סי' ס"ה בדיני קים לי הקשה בשם מהר"י בסאן דאמאי אמרינן ספק ממונא לקולא הא הו"ל ספק איסור דאם הוה גזל הו"ל ספק איסור וכתב דהא גם להיפך יש ספק גזל ע"ש ולפ"ז כאן דהוה ספק טריפה א"כ עכ"פ אסור לאכול וגרם לו היזק א"כ אף דהוא רק גרמא עכ"פ לצי"ש חייב כל גרמא בניזקין ועיין ב"ק דף נ"ו דבכל הני דפטור בדיני אדם עכ"פ לצי"ש חייב וה"ה בגרמא ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הריב"ש דבכל מקום דחייב לצי"ש אי תפס לא מפקינן מיניה א"כ הוא יכול ליקח משום דחייב לצי"ש ואי תפס לא מפקינן מיניה וז"ב. ובזה ממילא מיושב הקושיא מהך מגרמתא דשם באמת רב פסק כר"י בר"י דכשר ורק בשביל דהאי גברא הוא ע"ה הי' לו להחמיר בשבילו וכמ"ש התוס' ולפ"ז לצאת י"ש בודאי פטור דבאמת הטבח טוען קים לי כר"י בר"י וכשר ואף דהי' לו להחמיר בשבילו אבל לצאת י"ש בודאי פטור דאם באמת הלכה כר"י בר"י לא עשה לו כלום וא"כ שוב הו"ל ספק ממונא לקולא דאם הלכה כר"י בר"י שוב כשר לגמרי ופטור אף לצי"ש ואף אם נימא דמספקא לי' אי הלכה כר"י בר"י וכתירוץ השני של התוס' ג"כ א"ש דהרי בשו"ת בית יעקב סי' סמ"ך כתב דאם סבור שחייב בד"א ונתן לו ואח"כ נודע לו שפטור בד"א רק לצי"ש צריך להחזיר לו דהוה נתינה בטעות ובתשובה הארכתי בדבריו וישבתי קושית הקצה"ח סי' ע"ה עליו ולפ"ז כאן דאם הלכה כר"י בר"י והוא ישלם לו בשביל דספק לו שמא הלכה כרבנן שוב הו"ל נתינה בטעות דסבור שחייב בד"א ונודע לו שאינו חייב א"כ ממילא גם לחברו הו"ל ספק איסור דל"ש לומר שחברו לקחו בשביל דעכ"פ לצי"ש חייב דז"א דהוה חשב דחייב בד"א ואלו ידע שאין הלכה כרבנן לא היה נותן לו ומעתה זה שייך שם דמספקא ליה הלכה כמאן (ומ"ש לו שם דמנעך מספק גזילה והיינו דלגבי דספק ודאי מקרי ספק גזילה דהו"ל ספק איסור) אבל בנסתפק אם שחט בסכין פגום א"כ עכ"פ גרם לו היזק ושפיר חייב לצאת י"ש עכ"פ דבד"א פטור ורק לצאת ידי שמים חייב ודו"ק: