והנה לכאורה רציתי לומר דבר חדש דקושית הש"ס הוא כך דמדאגבהה נפיק ביה וא"כ כיון דקי"ל דכל שהן לפניו יצא אף שנטלם כל אחת בפ"ע וא"כ עכ"פ הוה מלאכה שאצל"ג מה דהוציאם לרה"ר דהא מדאגבהה נפיק ביה וא"צ לו עוד והו"ל מלאכה שאצל"ג ולכאורה רציתי לומר דלפמ"ש התוס' בשבת דף ק"ו דכל דסבור דיכול להנות בא"ה מקרי מלאכה הצריכה לגופה דלפי טעותו סבור שצריך לזה ע"ש בתוס' ד"ה בחובל וא"כ ה"ה כאן דלפי טעותו שלא ידע שא"י בהגבהה וחשב לצאת לר"ה ללמוד הסדר של הנענועים וכדומה א"כ שוב הוה מלאכה הצל"ג אך אחר העיון קשה דאכתי אמאי יתחייב חטאת הא בעינן בחטאת שב מידיעתו וכאן ל"ש מחטאתו דהא אם ידע דכבר יצא שוב לא היה שב מידיעתו דהא הוה מלאכה שאצל"ג דא"צ עוד וא"כ שוב ל"ש חיוב חטאת וע"ז משני בשהפכו. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב בפ"ב דשגגות סתם דאם הוציא הלולב לרה"ר דפטור והקשו דאמאי לא חילק בין כשהפכו או לא הפכו דאם לא הפכו מהראוי שיתחייב ולפמ"ש ח"ש די"ל דמיירי דלא הוציא רק הלולב לחוד ואז לא יצא וא"ל דאכתי קשה דהא הוה מלאכה שאצל"ג דז"א דהרמב"ם לשיטתו דס"ל בפ"א משבת ה"ז דמלאכה שאצל"ג חייב ושוב ל"ק כלל קושית הש"ס והש"ס שפיר פריך דהא ר' יוסי הוא דקאמר לה במשנה והרי בשבת דף ל"א פירש ר' יוחנן דר' יוסי ס"ל כר"ש ופוטר במלאכה שאצל"ג וא"כ י"ל דפריך לשיטתי' דר' יוסי אבל לשיטת הרמב"ם לק"מ וכמ"ש ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״א (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.