שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ״א (ב׳)

מה שהארכת בענין טעה בדבר מצוה הנה בילדותי הארכתי בזה בדרוש בשבת הגדול אך כעת נתחדש לי דלכאורה קשה בהא דפריך הש"ס בכתובות דף ה' אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה גזירה שמא ישחט בן עוף ומאי קושיא אם נימא דטעה בדבר מצוה אף דלא עשה מצוה כלל פטור וא"כ כיון דעיקר החשש הוא שמא יטעה ע"י טרדתו וישכח שהוא שבת א"כ בשלמא לענין בעילה בשבת דכל הסעודה אינו רק דרבנן מכ"ש אכילת בשר וא"כ פשיטא דל"מ טרוד בדבר מצוה כלל והרי אף במצוה דרבנן ל"מ טרוד בדבר מצוה כמ"ש האחרונים אבל עיוה"כ דמצוה לאכול מן התורה כדיליף מקרא ועיין בסי' תר"ג באו"ח בב"י וא"כ אף שישכח וישחוט לא יעבור רק על דרבנן דהוה טרוד בדבר מצוה ובכה"ג לא גזרינן וכעין זה הקשו האחרונים גבי גזירה שמא יעבירנו ע"ש אך הדבר נכון דניהו דמצוה לאכול אבל לא בשר וא"כ ע"ז לא מקרי טרוד ובזה י"ל קושית התוס' שם ד"ה אלא דאמאי לא מקשה מכל ארבעה פרקים ולפמ"ש א"ש כיון דשם מצות שמחה הוא מן התורה ואין שמחה אלא בבשר וא"כ הו"ל טרוד בדבר מצוה ולכאורה י"ל דמש"ה נקט בן עוף דעוף ודאי אינו מן התורה דאין שמחה רק בבשר בהמה וא"כ יכול למנקט גם שאר ארבעה פרקים וצ"ע בבית יוסף יו"ד סי' ט"ז שממרוצת דבריו נראה שהבין מהר"ן והרשב"א שביו"ט אין דרך לשחוט רק ביו"ט עצמו שהרי הוא חידש דגם ביו"ט דרכו לשחוט מעיו"ט והיינו שהכין מעיו"ט סמוך לערב שוחטין לכבוד יו"ט ובאמת שלפ"ז לא הי' מקום לקושית התוס' דפשיטא דכל דאיכא ליה רווחא שיותר מצוה לשחטו ביו"ט ממש דל"ח לשמא ישחטנו מקודם ובשבת ואף לפמ"ש בשטה מקובצת בכתובות שם דכוונת התוס' ברגלים היינו כשחלו ביום א' ושבת ערב יו"ט הנה מלבד עיו"ט האחרון א"א לחול בשבת דגה"ז לא חל הושענא דב' אף גם דמ"מ למה ניחוש שישחוט בשבת מה דעיקר המצוה ביו"ט גופא אבל באמת כוונת הר"ן והרשב"א דביו"ט אין מקדימין קודם ואינו שוחטו עד יו"ט היינו בעיו"ט וכן הבין הפר"ח שם אבל לא הרגיש שהב"י לא הבין כן וצ"ע: