שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן מ׳ (ב׳)

הנה במה שהארכת אי סמוך לחזקה מיעוטא הו"ל פלגא או דהרוב כמאן דליתא הנה מקור הדבר בתוס' קידושין דף פ' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ואעתיק לך מ"ש בחידושי דלכאורה קשה לפמ"ש ר"ת שם לפרש בד"ה שדרכו דלר"מ תלינן שאדם טהור נטלה ולרבנן לא תלינן בזה ולכאורה קשה לפמ"ש הב"ש סי' י"ז לישב קושיות הט"ז דאמאי בספק ג' ימים לא תלינן בחזקת חי וכתב הב"ש דלגבי האיש שלא נודע לנו לא שייך חזקת חי וביאור הדבר דמי שלא הי' נודע לנו בחזקת חי ל"ש לאוקמא אחזקת חי דאטו ליכא מתים בעלמא ורק לגבי אותו האיש הנודע לנו בחזקת חי מוקמינן לי' אחזקתיה ועיין בנו"ב בתק"ע שהאריך בדברי הב"ש וכוונתו אבל הפשוט בכוונת הב"ש הוא כן וכ"כ האחרונים. ולפ"ז יקשה אמאי תלינן לר"מ באדם טהור הא כיון שזה האיש לא נודע לנו אין לו חזקת טהרה דאטו ליכא טמאים בעולם ומנ"ל לתלות בטהור והיא קושיא נפלאה ותדע שכן הוא דהרי בפ"ג דטהרות במשנה שלפני' מבואר דתלינן שאחד הביא להתינוק אותן השושנים מביה"ק וקשה אמאי נתלה שאדם נטמא מוטב שנתלה שהקטן נטמא ולא נגרע חזקת טהרה של האיש וגם התינוק טהור דהא אין בו דעת לשאול וצ"ל דאותו איש שלא נודע לנו לא שייך חזקת טהרה וז"ב וא"כ ה"ה כאן קשה להיפך וצ"ל כיון דגם חזקת טומאה אין לו א"כ הו"ל ספק וכיון דהתינוק לר"מ הו"ל אין בו דעת לשאול (וגם אותו איש לא נודע לנו והו"ל כאין בו דעת לשאול) דלדידיה לא עשוהו כיש בו דעת לשאול לכך ספקו טהור ולפ"ז לרבנן דחז"ל עשו כיש בו דעת לשאל שוב טמא מספק ובזה ממילא מיושב קושיות התוס' ד"ה סמוך דלכך כאן לר"מ טהור דאף דהוה פלגא ופלגא טהור משא"כ לרבנן ודו"ק ועיין במהרש"א שם. אך בגוף קושית התוס' נראה לפע"ד דבאמת צריך להבין הא דעשו חז"ל כאן בתינוק כיש בו דעת לשאל ומ"ט החמירו בזה אבל ביאור הדבר נראה מדברי רבינו פט"ז מאה"ט דהא דדבר שאין בו דעת לשאל הוא טהור הוא דוקא בשאין לו חזקה שנטמא והדבר שקול אבל כשהדבר ידוע שחזקתו שנטמא ה"ז טמא והביא המשנה הלז ומעתה הדבר פשוט דלר"מ כיון דחייש למיעוט ומצטרף לחזקה וא"כ ניהו דהו"ל פלגא ופלגא עכ"פ הו"ל הדבר שקול דספיקו טהור כאין בו דעת לשאל אבל לרבנן דלא חיישי למיעוטא וא"כ הרוב הו"ל רוב גמור א"כ הוה כידוע שחזקתו שנטמא לכך עשוהו כיש בו דעת לשאול וז"ב ומיושב בזה כל קושיות התוס' ודו"ק: