שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ט (ב׳)

אשר הארכת בישוב קושית הקדמונים בפסקי הרמב"ם בענין חבית ומקוה דבמקוה פסק רבינו דודאי טמא ובחביות פסק דהוה ספק ובש"ס קידושין דף ע"ט ונדה דף ב' רמי אהדדי ומשני דחביות אתיא כר"ש דמקוה דס"ל דגם שם ספק וא"כ דברי הרמב"ם תמוהים דמזכי שטרא לבי תרי הנה בחידושי כתבתי בזה בילדותי וכעת נתתי לב בזה והנה לכאורה קשה לי טובא דמה פריך מחביות אמקוה הא כבר נודע שיטת הרשב"א במ"ה הובא בט"ז יו"ד סי' פ"א דכל שא"א לתת גבול אימתי יצא מחזקתו אז מטריפין הגבינות למפרע דא"א לתת גבול לאמור מתי יצא מחזקתו ע"ש וא"כ מה קושיא בשלמא במקוה דעינינו הרואות חסר לפנינו וא"א לתת זמן מוגבל אימתי נחסר לכך טמא למפרע אבל בחביות דעד שלשה ימים הראשונים בודאי יין לר"י בב"ב דף צ"ו רק לאחר שלשה הוא ספק עד שלשה ימים האחרונים וכיון דאפשר לתת זמן שלשה ימים האחרונים בלבד דדרך להתחמץ בשלשה ימים מה"ת נאמר שיצאתה מחזקתה יותר כיון דאמרינן חמרא מעלאי עקר ובפרט די"ל כשם דהיכא דא"א למתלי בזמן אמרינן דיצא למפרע מחזקתו כן י"ל להיפך כל שא"א לומר שיצא מחזקתו למפרע לגמרי א"כ עד השלשה ימים בודאי לא יצא מחזקתו כמו כן יש לתלות בזמן המאוחר לגמרי כיון דע"כ לא יצא מחזקתו תיכף והיא קושיא גדולה וצ"ל דקושית הש"ס לריב"ל דאמר שלשה ימים האחרונים ודאי חומץ מכאן ולהלן ספק וכיון שיש להסתפק שמא יצא תיכף מחזקתו ומתתאי עקר וא"כ כל שאין לתלות בזמן מוגבל מהראוי להחמיר למפרע וע"ז משני דאתיא כר"ש ולפ"ז רבינו דפסק פ"ח מתרומות כר"י א"כ ל"ק לדידיה כלל קושית הש"ס ודו"ק. והנה בהא דאמרו בקידושין ונדה שם אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר שהקשה בתו"י דמה לשון אדרבא הוה לי' למימר לחומרא לפע"ד נראה בפשיטות דעכ"פ בר"ה הו"ל לטהר דספק טומאה ברה"ר טהור ועיינתי בריש נדה וראיתי דהדבר יש לו פנים דהרי כל טעמו דר"ש דגמר סוף טומאה מתחלת טומאה ורבנן התם אית ליה חזקת טהרה מספיקא לא נחתינן טומאה אבל סוף טומאה איכא חזקת טומאה ופירשו התוס' שם משום דתרתי לריעותא הוא והוה ודאי ולפ"ז כיון דלהס"ד לא ידעינן מזה וא"כ כל שהחזקה דמקוה סותר לחזקת טומאה שוב הו"ל ספק וטהור ברה"ר וז"ב מאד אברא דלכאורה קשה לר"ש דגמר סוף טומאה מתחלת טומאה הא הסוף טומאה הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול וא"כ אמאי ברה"י תולין הא גם ברה"י טהור כיון דהסוף טומאה הו"ל דבר שאין בו דעת לשאול וצ"ל דלא גרע מספק טומאה הבאה בידי אדם דנשאלין עליו וכדאמר זעירי בנדה דף ה' וכ"ש בזה דתחלת טומאה הי' בו דעת לשאול ומה שנסתפק לנו סוף הטומאה לא בשביל זה מקרי אין בו דעת לשאל עכ"פ בר"ה ודאי הו"ל להיות טהור. ובזה י"ל קושיות התוס' דלמה פריך לשמואל טפי מרב דגם רב מודה כל דאיכא חזקת מקוה ולפמ"ש יש לומר דבשלמא לרב כיון דאיכא חזקת טמא כנגדו א"כ אוקי חזקה להדי חזקה ושוב אמרינן הרי חסר לפנינו משא"כ לשמואל כיון דמשוי ליה ספק עכ"פ ברה"ר מהראוי לטהר ובזה יש לישב דברי רבינו הנ"ל דבאמת קשה מ"פ ממקוה אחביות הא שאני מקוה דגמר מטומאה דעשה כודאי וא"ל דא"כ מ"ט דטמא ברה"ר י"ל כל"ק דלענין מקוה אין חילוק בין רה"ר לרה"י וכדאמרו בדף ג' בנדה וע"כ דקושית הש"ס היא לל"ב דשם והרמב"ם פוסק כל"ק ועמלמ"ל פ"י ממקואות שכתב להיפך דלל"ב ניחא ולל"ק קשה ולפע"ד כמ"ש ועיין בפ"י בקידושין שם ודו"ק כי קצרתי. עוד נ"ל בזה דהנה באמת צ"ב מ"פ הש"ס גבי מקוה העמד טמא על חזקתו והרי באמת זה כלל ברור דחזקה דהשתא לגבי חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא זולת בתרתי לריעותא ומה דאמר רב הרי היא בוגרת לפנינו היא משום דמיירי ביומא דמשלם שית דחזקת נערות עשוי להשתנות ועפ"י בסוגיא דב"א במ"ש התוס' דהרי גרושה לפנינו שם האריך בזה והרבה הארכתי בזה בכמה תשובות ולפ"ז כיון דחזקה דהשתא דחסר לא חשיב כלל נגד החזקה דמעיקרא א"כ היאך שייך חזקת טמא הא הוא טבל במקוה כשרה כיון דחזקת המקוה הוא חזקה גמורה א"כ אין לך אתרע חזקה טבא מזה דהרי נטבל בודאי וא"ל דגם חזקת מקוה לא חשיב חזקה דעשוי להשתנות וכמ"ש הר"ן בתשובה וכן קי"ל ביו"ד סי' ר"א לענין מקוה שעשוי להיות מימיו מתמעטין ע"ש דז"א דזה דוקא היכא שעשוי להיות מתמעט הוא דלא הוה חזקה משא"כ כאן דאינו עשוי להיות מתמעט ועכשיו הוא דחסר מה"ת לומר שעד עכשיו נתחסר והוא קושיא גדולה להמעיין בעומק הענין וצ"ל דזה באמת קושית הש"ס אדרבא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והקשה התו"י דמה לשון אדרבא הול"ל לחומרא ולפמ"ש א"ש דזה באמת הקושיא דהרי המקוה בחזקת שלימה היא חזקה דמעיקרא וא"כ כיון דהחזקה דהשתא לגבי חזקה דמעיקרא לאו כלום הוא שוב ל"ש לדון על חזקת טומאה דכלים דהרי נטבלו במקוה שלימה ועכ"פ אתרע חזקתן וע"ז משני דהרי חסר לפניך והיינו דכיון דעכ"פ לפנינו הרי נחסר וכיון דאין לנו לתלות במה נחסר ולמה נחסר ע"כ שהמקוה נתקלקלה וא"כ ממילא י"ל דהמקוה עשוי להשתנות ול"מ חזקה וע"ז יקשה דא"כ הרי בוגרת לפניך דשם בודאי עשוי להשתנות ואפ"ה הוה ספק וע"ז מסיק דאיכא תרתי לריעותא והיינו דדוקא בתרתי לריעותא הוא דלא מחשבינן החזקה דמעיקרא נגד החזקה דהשתא משא"כ בבגרה לשמואל אף דעשוי להשתנות חזקה דמעיקרא הוה חזקה ול"מ חזקה דהשתא אברא דלפ"ז צ"ב מה פריך ממקוה אחבית הא שאני מקוה די"ל דכיון דחסרה לפניך הו"ל חזקה העשוי להשתנות וכל דאיכא תרתי לריעותא תו החזקה דהשתא עדיפא מחזקה דמעיקרא אבל בחביות דאינו עשוי להשתנות דהרי לר"י כל ג' ימים הראשונים הוא יין דאף דעקר מעלאי עקר וא"כ יש חזקה דמעיקרא דאינו עשוי להשתנות דעכ"פ יהי' עוד שם יין ע"ז וא"כ כיון דעכ"פ לא מקרי חזקה העשוי להשתנות מה מועיל חזקת טבל הא כבר נתרם ע"ז ואתרע חזקת טבל בזה דהרי כבר נתרם ע"ז ואינו עשוי להשתנות וצ"ל דקושית הש"ס לריב"ל דס"ל מתתאי עקר וחיישינן שמא נתקלקל תיכף וא"כ שוב ל"ש חזקת יין דבתרתי לריעותא ועשוי להשתנות כיון דחזינן דנשתנה ואינו יכול לתלות בשום דבר והו"ל כמו מקוה ובזה ממילא מיושב מה דאמר גבי יין ג"כ לשון אדרבא והתו"י נתקשה בזה ולפמ"ש א"ש דטרם שחידש דהו"ל תרתי לריעותא שוב חזקת יין חזקה דמעיקרא עדיף וכמ"ש ולפ"ז הרמב"ם דפסק בפ"ה מתרומות הלכה כ"ב כר"י שוב אין התחלה לקושית הש"ס וכמ"ש ודו"ק ועיין בפ"י כאן שכתב קצת מזה במ"ש לפרש לשון אדרבא והמעיין יראה מה שהוספתי: