שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ו (ב׳)

מכתבו ע"י ש"ב המופלג מוה' מיכל הגיעני תמול ובקש מאד להשיבו והוא ראה כל הטרדות שלי ובכ"ז אמרתי להשיבו בקצרה הנה ע"ד הקאפליטשען אשר צדדת להתיר ללכת בהן יפה כתבת וגם כפי הנראה אף לפי החשש אינו שעטנז דאורייתא ועיין בסי' שין וע"כ יש להקל בספק. ומה שהקשה מעלתו במ"ש בתשובת שואל ומשיב בח"ג סי' ר"ל דב"נ לא נתחייב בד"ש וע"ז כתבת רש"י מפורש במכות דף ט' דב"נ חייב בדין שמים ומבואר להדיא שם דב"נ נענש בדין שמים. ועוד הקשה ממ"ש הרמב"ם פ"ב מרוצח ה' ב' ג' דבשלח שליח להרוג את האדם אף דפטור מד"א דאשלד"ע אבל בדין שמים חייב ויליף מקרא דשופך דם האדם הרי דשם מיירי בב"נ ואפ"ה חייב בדיני שמים. הנה לק"מ ואני לא כתבתי מדברי רש"י רק באם יש עלי' חיוב בד"א ועבר ולא נהרג לא שייך ד"ש בב"נ דכל הזהירה התורה שיתחייב בד"א בב"נ סגי בזה ואין עלי' ד"ש דהרי כל חיובא שלהם הוא משום ישוב העולם. אבל כל דפטור בד"א ואין עלי' שום חיוב כמו באומר מותר דאנוס הוא. או ע"י שליח דאשלד"ע זה פשיטא דחייב בדין שמים דאטו מי גרע מישראל לענין חיוב וז"פ וברור. ובהך דאומר מותר אנוס הוא נלע"ד עפ"י מ"ש הרמב"ם החילוק בין שוגג לאנוס דשוגג הי' לו לבדוק ולדקדק ואלו בדק יפה לא הי' בא לידי שגגה אבל אנוס היינו שלא הי' צריך לדקדק כלל ועדיף משוגג יעו"ש בפ"ה משגגות ה"י. ולפי"ז אומר מותר אנוס הוא כי לא הי' צריך לדקדק כלל דחשב שמותר ולכך פטור. ובזה מיושב מה דאמרו שם במכות ודקאמרת הגוי גם צדיק תהרוג נביא הוא כבר לימד אכסניא וכו' והיינו כשהי' צריך לבדוק שוב לא מועיל שאנוס. ובזה מיושב היטב מה שהקשה זקיני בבנין אריאל מהא דאמרו מכאן לב"נ שנהרג דהי' לו ללמוד ולא למד והרי כל דהי' שוגג ולא ידע כלל שהוא אשת חבירו פטור להרמב"ם כל דהי' שוגג בעיקר האיסור כמ"ש בפ"י מה' מלכים וע' במפרשי הים ב"ק דף צ"ב ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דשוגג בעיקר האיסור פטור משום שלא הי' צריך לבדוק כלל אבל כאן שפשע במה דאמ' אכסנאי שבא לעיר כו' א"כ זה לא מיקרי שוגג והי' לו ללמוד ולא למד ודו"ק היטב. ומה שכתב מעלתו על מ"ש בח"א סי' ס"ב דאף בל"ת כל שצריך לעשות מעשה גם במל"ת שייך דפטורה מחמת שהז"ג. וע"ז הקשה מעלתו מהא דאמרו בסוכה כ"ח לא נצרכה אלא לתוספות עינוי דסד"א הואיל ומיעט רחמנא לתוס' עינוי מעונש ומאזהרה לא לחייבא נשים עלה קמ"ל והיינו מטעם מ"ע שהזמ"ג והא לענין תוס' עינוי גם במצוות ל"ת חייבים. הנה מ"ש מעלתו שמצא סברתי בתשב"ץ ח"ד סי' קס"ט אני חפשתי ולא מצאתי. אמנם גוף קושייתו כבר הרגשתי בעצמי וע' בפ"י בביצה ד' ל' שכתב שכל שהו' שואל"ת לא הוי בכלל מ"ע שהזמ"ג אף דכתב בלשון עשה ונשאלתי בזה דהדבר מפורש להיפך בסוכה הנ"ל אמנם באמת הדבר נכון דהנה בעשה דשבתון יש שתי מצוות מצות עינוי תוס' יוה"כ וגם שביתה ממלאכה והנה לענין שביתה ממלאכה הוי מ"ע שהזמ"ג שמשועבדות לבעליהם ולענין עינוי שלא תאכל אינם פטורות וא"כ דברי הפ"י נכונים ודברי הש"ס נכונים לפמ"ש ודו"ק היטב. שוב ראיתי בצל"ח בביצה שם שהקשה כך והביא שגם השטמ"ק שם כתב כן ולפי מ"ש א"ש דיש חילוק בין תוס' עינוי מאכילה ובין תוס' שביתה ודו"ק היטב. דברי הדו"ש באהבה כותב בנחיצה הצעיר יוסף שאול הלוי נאטנזאהן האבד"ק לבוב והגליל: