מכתבו הגיעני. והנה הרבה בקושיות ונהניתי עד מאד אשר בחור בשנים יעלה וירד בעמק הלכה. והנה מה שהקשה ביומא ד' ז' בסוגיא דטומאה דחוי' דמקשה ר"ש לר"י כה"ג ביוה"כ יוכיח שאינו על מצחו ומרצה והקשה דאיך משכחת טומאה כלל בפר ושעיר של יוה"כ דהרי אימת אינו על מצחו הוא רק בשעת עבודת פנים והרי בעת עבודת פנים ליכא רק פרו ושעיר ור"ש בעצמו סובר מובא בתוס' מרובה ע"ז ד"ה פרה דפרים ושעירים הנשרפים אינם מטמאין טומאת אוכלין משום דמקרי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים וא"כ איך משכחת טומאה בפר ושעיר של יוה"כ וא"ל עפ"י דברי התוס' חולין פ"א ד"ה עולה דאימורין מקבלין טומאה אף לר"ש מחמת דאכילת מזבח שמה אכילה דז"א דרק לפנים אסור לכהן לילך בבגדי זהב והקרבת האימורין הי' על מזבח החיצון והוי על מצחו ומרצה וא"כ בפנים לא משכחת טומאה לר"ש. לענ"ד י"ל כיון דאימורים הוי אכילת מזבח ומחשב אוכל שיכול להאכילו לאחרים כמ"ש התוס' חולין פ"א דניהו דאח"כ יקרבו האימורים עכ"פ אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים מקרי:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ה (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.