מכתבו הגיעני תמול והנה רצוף בתוכו הרבה קושיות אשר בקש להשיב לו והנני משיב כיד ד' הטובה עלי ב"ה מה שהקשה ביומא מ"ג דאמר א"ב דאפיק חמור בהדה והיינו דלת"ק שרי וכיון דהרמב"ם פסק בפ"ד מפרה כהת"ק למה השמיט דחמור שרי ואין דרכו להשמיט אף דבר דל"ש לפענ"ד נראה דהנה התוי"ט פ"ג מפרה משנה ז' הקשה דאיך פסק הרמב"ם כת"ק דהרי טעמו של ת"ק כר"ש דדריש טעמי דקראי והרמב"ם לא פסק כר"ש ע"ש ולפענ"ד עפ"י מ"ש התוס' בסוטה ד' יוד ד"ה כדי ליגעה דכ"ע ס"ל דדרשינין טעמא דקרא כל שלא נ"מ לדינא יעו"ש ולפ"ז גוף הדבר שאין מוציאין שחורה ואדומה אין נ"מ לדינא דאף לרבי אין מוציאין ולכך מותר לתת טעם אבל מה דנ"מ לדינא לענין חמור לא קי"ל כת"ק דהא לא דרשינין טעמא דקרא ואסור גם חמור ולכך לא הביא רבינו זאת ודו"ק היטב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ל״ב (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.