שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ט (ב׳)

מכתבו הנוכחי הגיעני ולא ידעתי למה חרד כל החרדה הזאת והדברים פשוטים שהגט כשר ואף שטוען אח"כ שתנאי הי' בדבר ואנוס הי' אינו נאמן ע"ז שהרי כבר הודה בפני ב"ד ונתן להם תודתו בעבור זה שפסקו שהגט כשר. והנה באמת זה התנאי העדים מהגט מכחישים שלא הי' תנאי וא"כ עכ"פ הוי לי' תרי ותרי וכאן עוד יש רעותא בדבר שמזויף הי' כתב התנאי וכתב ע"ג כתב וע' שו"ת הרשב"א ח"א ס' אלף רמ"ו שכתב ששאלת אם אין התנאי בתוך השטר והיא מכחשת בו ואומרת שנתנו לה בלא תנאי מאן מודע שעידי הגט בעצמן אינן נאמנין בכת"י יוצא ממק"א דאין חוזרין ומגידין ועדים אחרים נמי אינם נאמנין כיון שכתב ידם של עידי הגט יוצא ממק"א וכתב הרשב"א ע"ז אף שכת"י של עדים יוצא ממקום אחר אולי הי' עדים אחרים מעידים שהבעל הכתיבו על תנאי האשה אסורה לעלמא משום דהו"ל תרי ותרי וכו' מ"מ מסתברא שאם עדים אחרים מעידים שנתנו לה בתנאי ודאי נאמנים שהרי אין עדים האלו מכחישין עידי הגט ולא אלו מכחישין את אלו שאלו החתומים מעידין שנכתב ונחתם בלא תנאי ואלו מעידים שבעת שנתנו לה בפניהם נתנו לה בתנאי ע"ש ובנ"ד כיון דהעידי מסירה אומרים שלא התנה בפניהם שום תנאי א"כ הוי תרי ותרי עכ"פ לכהונה בודאי פסולה ומידי דברי בשו"ת רשב"א הנ"ל הנה אזכיר מה שמצאתי בתומים ס' מ"ו הרגיש בעצמו שאלת הרשב"א הנ"ל וכתב ג"כ סברת הרשב"א הנ"ל אמנם אח"כ חידש דאף העדים עצמן יכולין להעיד דתנאי הי' דדוקא בשטר אולי הי' התנאי ניתן לכתוב ולא כתבו א"כ זה סותר לעדותו שבשטר דאולי הי' התנאי הו"ל לכתוב אבל בגט דאסור לכתוב התנאי א"כ יכולין העדים להעיד דהי' בע"פ התנאי ואין זה סתירה ודפח"ח. והנה האיר ד' עיני ומצאתי במהריב"ל ח"ב ס"ה הביא תשובת הרשב"א הנ"ל ומסיק דלא כהרשב"א ומטעמו של התומים הנ"ל. וזכה התומים לכוון מדעתי' דנפשי' תשובת הרשב"א ותשובת המוהירב"ל אבל בנ"ד א"צ לכל זה. ובפרט אם היא כהן עכ"פ ריח הגט הוה וגם א"צ ליתן גט אחר והאשה רשאה להנשא לאחר אבל לא לחזור לבעלה כהן ויעיין בשו"ת מביט בסוף התשובה ח"א ס' רכ"א וס' רל"א שלא הזכיר תשובת הרשב"א הנ"ל וצ"ע: