והנה מעכ"ת הביא דברי הרשב"א ח"א ס' תר"ב ששאלת אשה אחת שנדרה הנאה מראובן כל נכסי ראובן עלי כקרבן ואח"כ בא ראובן וקדשה מהו אי נימא הואיל ומותר לשאר העולם הרי הוא מקודשת כדאמרו מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה א"נ הואיל ויכולה לתשל ע"ש וע"ז השיב הרשב"א דל"ש כאן הואיל ויכולה לתשל ע"ש וע"ז כתב מעלת כבודו דנראה שהרשב"א חשב הך דמערבין בנזיר ליין אינו רק משום דחזי לתשל ולא משום דחזי לאחרים והרי בערובין כ"ח אמרו לענין גודגניות דפריך ומי מערבין הא לא חזי ותרצו בשלא הוקשו לזרע ומרובי בנים אבע"א לעולם לחשוכי בנים דהא חזי למרובי בנים ולפ"ז לתרוצא קמא דמוקי במרובי בנים מתניתין דקתני מערבין לנזיר ביין הא לא חזי לי'. וע"כ משום הואיל אי בעי מתשיל א"כ מבואר דיש שני טעמים במתניתין או משום הואיל או משום דחזי לאחריני אבל קשה להרשב"א דמאי יענה להאי סוגיא ובמח"כ לא הבין דברי הרשב"א ואני תמה שהרי בעצמו הרגיש האיך מדמה האי דקדושין להאי דערובין דשאני ערובין דעכ"פ חזי לאחריני והוה סעודה ראוי' אבל קדושין מה מועילינו דחזי לאחריני סוף סוף היא אין לה כלום ובאמת הרשב"א גופא כוונתו כן בדבריו דמה דדמית להאי דמערבין לנזיר ביין זה לא דמי לקדושין דשאני קדושין דבעינין חזיא לה ושאני עירוב דסגי במה שהוא סעודה ראוי' לאחרים רק דהואיל איבעי מתשל ג"כ ל"ש בזה. אבל הרשב"א מודה דבערובין שייכין שני הטעמים רק דלענין קדושין ל"ש זאת וז"ב ופשוט. ובזה הן נסתר מחמתו מ"ש מעכת"ה שדברי הרשב"א סתראי נינהו ממ"ש הרשב"א בספר הבתים הובא בשעה"מ ה' חמץ ומצה פ"ז. ולפמ"ש הרשב"א מודה דבערוב כל דחזי לאחריני הוי ערוב. והנה מעכת"ה הביא דברי הרב מוהרי"ט אלגאזי בספרו שמחת יו"ט ס' פ"ה הקשה בהא דפריך פסחים ד' כ"ג והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קדש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וע"ז הקשה דלא מצא הש"ס ראי' דתרומה מותרת לישראל רק מהך משנה דמערבין ולכל הפירושים אין ראי' מפורשת כ"כ ואמאי לא מייתי משנה מפורשת ביבמות ד' ק' דבספק בן ז' לשני ו"ט לראשון דמוכר התרומה והדמים שלו והרי משום ספק יכול להנות ממנו גם קשה מקדושין נ"ח דקתני הרי זה מקודשת ואפילו ישראל (כן הבינותי מקושיתו דהספר אינו לפני ומעלתו קיצר) וע"ז כתב מעכת"ה דלפמ"ש התוס' בכתובות ד' למ"ד ד"ה זר שאכל תרומה דהכהן יכול למחול א"כ מתורת מחילה קאתי עלה אבל לענ"ד אין כאן קושיא כלל דהש"ס מקשה ממתניתין דערובין דקודם:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ח (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
