שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (ב׳)

אשר בקשת אם יש אתי חידושים בענין אחע"א אמרתי להעתיק לך אפס קצהו הנה זה יצא ראשונה לבאר דברי הראב"ד הובא בריטב"א קידושין י"ז שכתב דלכך פוטר ר"ש בנבלה שאכל ביוה"כ אף דנתנבלה ביוה"כ ויוה"כ קדים מ"מ אין אנו דנין בענין זו בחתיכה זו עצמה רק על האי גברא והאי גברא קדים ובא עליו איסור נבלות משעה שנעשה בן י"ג טרם שחל עליו יוה"כ והריטב"א תמה עליו מחמותו ונעשית א"א דנדון בחמותו ואם איתא איסור א"א קדים ועוד כמה קושיות ומפני כי חלילה להראב"ד שידבר כן ולא ירגיש בסתירות האלו לפע"ד נראה דכוונת הראב"ד ז"ל דבאמת גם הראב"ד ודאי מודה דלא אזלינן בתר חתיכה זו רק דזהו כשהאיסור הוא באותו חתיכה או על אותו אדם ואין לו לתלות בזמן ואין הזמן גורם אותו איסור שפיר אנו דנין איזה איסור חל קודם באותו חתיכה ולמה לנו לדון על האיש איזה איסור קדים וחל עליו טפי יש לדון על החתיכה שאנו דנין עליה או על אותו ענין שאנו דנין עליו אבל איסור יוה"כ שאנו דנין על הזמן שהזמן שהוא יוה"כ גרם האיסור אבל גוף החתיכה מותרת וכיון שאין הענין אסור מצד עצמו כ"א מצד הזמן בזה שפיר יש לומר דעד שאנו דנין על אותו הזמן נדון על הזמן שנתחייב באותו איסור ונמצא שאיסור נבלות קדים בזמן וזה שהביא הראב"ד ראיה מזר ששימש בשבת דגם שם עיקר הזמן הוא שגורם האיסור ולכך בעינן שנעשה גדול בשבת דוקא ויש להמתיק הדבר דבשלמא לדידן דאמרינן אחע"א בכולל או במוסיף או באיסור חמור וכדומה שפיר יש לנו לדון על אותו חתיכה אם ניתוסף עליו איסור וכדומה אבל לר"ש דלא ס"ל אחע"א כלל וא"כ רק האיסור שבא מקודם הוא חל עליו א"כ שפיר דנין על הזמן שנתחייב באותו איסור וז"ב: