שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ׳ (ה׳)

והנה במ"ש למעלה בשם השטמ"ק בב"ק דע"כ לא ילפי ספק טומאה מסוטה רק בדבר שנאסרה מחמת דבר אחר כגון סוטה מבועל אבל בנדה שהספק בגופה לא שייך למילף מסוטה ומועיל ס"ס והיינו דהוא ס"ל דגם לגבי איסור מקרי ספק טומאה ברה"י ורק דמחלק היכא דבא מצד עצמו או שבא מחמת דבר אחר ולפ"ז נראה לפע"ד דבר נחמד לישב דברי הרשב"א ולהצילו מקושית הפ"י דיש לומר דלכך ר"ג אלים ליה ברי ושמא מס"ס משום דלענין יוחסין דכהונה שפיר עשו מעלה ביוחסין דכיון דשם דהטומאה בא מכח שנבעלה לפסול א"כ אין הספק מצד גופה דהרי באמת לא הוזהרו כשרות לנשא לפסולים ועיקר מה דנפסלה לכהונה הוא רק משום דנבעלה לפסול לה ונפסלה לכהונה ולכך שפיר לא מועיל ס"ס דמה מועיל ס"ס בטומאה דכל הספיקות שאתה יכול לרבות כלו טמא בטומאה ברה"י וברי ושמא שפיר מועיל דכל שטוענת שלכשר נבעלה וא"כ עיקר הספק מצד עצמה דמצד הבועל אפשר דכשר רק דאנן לא מהמנינן לה וכל שטוענת בריא שוב מועיל דלא הוה הספק רק מצד עצמה אם נאמנת שלכשר נבעלה אבל לר"י דס"ל דאינה נאמנת וא"כ הוה הספק מצד הבועל דלא ידענו מנו אם כשר או פסול ושוב הוה ספק טומאה ברה"י דל"מ ברי שלה דכוודאי חשיב לה ומה דמכשר בס"ס משום דס"ל דהא דמטמאין בס"ס ברה"י הוא רק מדרבנן וכמ"ש בקרית ספר הנ"ל והיינו דעדיף מרוב וא"כ כיון שברוב מועיל גם ברה"י מכ"ש ס"ס ולכך מכשיר ר"י בס"ס ולא החמיר אף מדרבנן דלענין לאסרה לא רצו חז"ל להחמיר בס"ס: