שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ׳ (ב׳)

הנה הרשב"א ח"א סי' ת"א האריך להוכיח דס"ס מועיל אף דאתחזק איסור ומועיל יותר מרוב והביא מהא דהכשיר ר"י באלמנת עיסה מטעם ס"ס כדאמרו בכתובות י"ד והרי הוא פוסל אף ברוב כשרים ואף בטוען ברי וע"כ דס"ס עדיף מרוב והרי רוב עדיף מחזקה ע"ש והפ"י בחידושיו שם ובק"א האריך לדחות דברי הרשב"א ואמרתי לישב דברי חכמים והנה הפ"י הקשה דמנ"ל לרשב"א דלמא משום דיש רוב כשרים דרוב המשפחה כשרים וגם חזקה בהדה ועוד דהא אדרבא מדר"ג אפכא שמענו דאלים ליה ברי ושמא טפי מס"ס והרי ברי ושמא לחוד לא מועיל במקום דאתחזיק איסור וא"כ מכ"ש דס"ס לא מועיל במקום חזקה יעו"ש ובק"א ובשו"ת שב יעקב סי' מ"ח אך לפע"ד נראה דבאמת צריך להבין למה מועיל לר"י ס"ס והא ס"ס הוא מטעם רוב והרי אקבע איסורא ול"מ רוב ועיין בהפלאה אך נראה עפמ"ש בתשובה לענין שתוקי דבר נפלא ובאמת קבוע שאינו ניכר ל"מ קבוע מן התורה וכמ"ש התוס' בנזיר י"ב וכתבתי שם דבר חדש דלפמ"ש הכו"פ בסי' ק"י דהיכא דניכר לאדם אחד מקרי קבוע ניכר ואמרתי שם דזה דוקא היכא שאותו האיש מהימן אבל אם אינו נאמן ל"ש לומר דניכר הקבוע ולפ"ז לר"ג דאמר דהיא נאמנת וא"כ אם היא נאמנת א"כ מקרי קבוע הניכר דהרי כשם שנאמנת להכשיר כן י"ל דנאמנת לומר שזה פסול ואף דבספק ממזר אינה נאמנת לפסול דוקא לענין בניה לפסול אבל לענין עצמה ודאי נאמנת ועיין ב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט ולפ"ז לר"ג דס"ל דנאמנת שפיר אלים לי' ברי ושמא מס"ס דהס"ס הוא משום רוב וכל קבוע כמע"מ והרי ניכר האיסור אבל לר"י דאמר לא מפיה אנו חיין וא"כ כל שאינה נאמנת להכשיר אינה נאמנת לפסול מכ"ש ועב"ש שם ולפ"ז שפיר הוא ס"ס ולפ"ז שפיר יליף הרשב"א דס"ס עדיף מרוב לר"י ול"ק דשאני התם דאיכא רוב דמה יועיל כמה רובא כל דאיכא קבוע וע"כ דס"ס עדיף מרוב משום דלדידי' אינה נאמנת ול"ש קבוע וא"כ מדוע לא יועיל רוב לחוד וע"כ דס"ס עדיף מרוב משא"כ לר"ג ודו"ק. עוד יש לומר דבאמת צריך להבין לר"ג אמאי יועיל ברי ושמא יותר מס"ס וגם יותר מתרי רובא דלר"ג לא מועיל אף תרי רובי וכמ"ש הרשב"א שם ולמה יעדיף כח הברי בזה וצ"ל דבאמת כיון דמעלה עשו ביוחסין ול"מ רוב משום דעכ"פ מיעוט יש א"כ מה מועיל תרי רובי ס"ס יש מיעוט ואנן בעינן יחס בבירור ולפ"ז לפמ"ש האו"ת בקונטרס התפיסות דלכך רובא דדיינים מחשב רוב גמור וכמ"ש התוס' בסנהדרין דף ג' אף דבממון לא אזלינן בתר רוב משום דכל רוב יש עכ"פ מיעוט כנגדו משא"כ ברוב דיינים לפי דברי הרוב של הדיינים בבירור הדין כן ולא יש מיעוט כלל לפי דבריהם ע"ש ודפח"ח ולפ"ז זהו טעמו של ר"ג דלכך לא מועיל ס"ס ותרי רובי משום דעכ"פ יש מיעוט ואנן בעינן דבר ברור ולפ"ז בברי כל שטוענת ברי א"כ לפי דבריה ליכא חשש מיעוט כלל ולמה לא יועיל ולכך אלים לר"ג ברי מס"ס ולפ"ז לר"י דלא אלים ליה הברי משום דניהו דלפי דבריה ליכא שום חשש אנן לא מהמנינן ובס"ס מועיל לר"י ע"כ דס"ס עדיף מרוב דהרי רוב לא מועיל לר"י וס"ס מועיל וע"כ דבס"ס לא הוה רק מיעוטא דמיעוטא ושפיר הוכיח הרשב"א דס"ס עדיף מרוב ולר"ג הא דלא מהני משום דבעי ביוחסין דבר ברור ובזה ל"ק קושית הפ"י הנ"ל דאף דבכ"מ ל"מ ברי ושמא היינו משום דאנן לא מהמנינן ליה נגד החזקה אבל כל שנאמן כמו הכא דר"ג מהימנת ממילא עדיף מרוב דליכא שום מיעוט וז"ב כשמש ודו"ק ובשאר דברי הפ"י כבר השיב הרב בעל שב יעקב שם והרב בעל הפלאה כיון ג"כ במקצת לדבריו אמנם מ"ש הפ"י בשו"ת שב יעקב דמנ"ל כלל להקל בס"ס וחזקה ורובא ילפינן מקרא ומנ"ל ס"ס לפע"ד אדרבא מזה ראיה להרשב"א דס"ס עדיף מרוב ולכך כיון דילפינן רוב מאחרי רבים להטות דברובא דאיתא קמן פשיטא דאזלינן בתר רוב ועיקר הילפותא הוא לענין רובא דליתא קמן כדאמרו בחולין י"א וא"כ ס"ס דאיכא שתי צדדים להתיר ועדיף מרוב והוה רובא דאיתא קמן ובזה ודאי דאזלינן בתר רוב וז"ב. וראיה ברורה דס"ס עדיף מרוב דהרי ר"מ חייש למיעוטא ובס"ס גם ר"מ מודה וכן מצאתי בהפלאה שכתב ראיה זו ולפמ"ש נכון הדבר בטעמו דהרי ס"ס הוה רובא דאיתא קמן והרי ברובא דאיתא קמן גם ר"מ מודה דאזלינן בתר רוב וכמ"ש המרדכי פרק הזרוע והלחיים רמז תשל"ז הן אמת דיש לעיין למה מודה ר"מ ברובא דאיתא קמן הא מ"מ יש מיעוטא ואף דכתיב אחרי רבים להטות היינו שם דלפי דברי הדיינים ברוב ליכא שום מיעוט משא"כ בכל רובא דאיתא קמן דאיכא מיעוט לפנינו אברא דלפ"ז יקשה היאך יליף בחולין רובא דאיתא קמן כגון תשע חניות מאחרי רבים להטות והלא יש לחלק כמ"ש האו"ת דרוב דיינים לגבייהו ל"ש מיעוט אך ז"א דזה דוקא אם אזלינן בתר רוב א"כ שפיר נחשב רוב גמור דהמיעוט כמאן דליתא אבל אם לא ניזל בתר רוב א"כ אכתי ספק הוא דמה חזית דניזל אחר דעת הרוב הא המיעוט אומרים להיפך וע"כ דאזלינן בתר רוב ברובא דאיתא קמן וא"כ גם לר"מ אזלינן בתר רוב דאיתא קמן וה"ה בס"ס ודו"ק. וראיתי בכו"פ בבית הספק בסי' ק"י שהאריך לשיטת הרשב"א אם ס"ס מועיל במקום הרוב ולפע"ד נראה דאם הס"ס מתנגד להרוב דהיינו ששני הספיקות הם נגד הרוב א"כ לגבי שתי הספיקות הרוב מנגדו א"כ נגד כל אחד מהספיקות הרוב עדיף ומה שלא יצדק נפרד לא יצדק מחובר דכל אחד מהספיקות אתרע נגד הרוב אבל אם רק אחד מן הספיקות נגד הרוב א"כ הספק השני במקומו נגד הרוב וכשנצטרף הספק השני אף שהרוב מנגדו הא בצירוף הספק השני הו"ל ס"ס גמור ובפרט אם נימא כמ"ש השיטה בב"מ יוד דרוב ג"כ אינו רק ספק והתורה אמרה דבספק כזה הולכין אחריו וכל שיש ס"ס כנגדו לא אזלינן בתריה ובזה אין ראי' מהא דכתב הראב"ד בהלכות ט"מ דשפחתו של מציק הוה ס"ס אף דהוא נגד הרוב וכמ"ש הכ"מ ועכו"פ שם משום דשם משמע דרק הספק דנפל הוא נגד הרוב דולד מעליא ילדן וא"כ הספק השני דשמא אכלוהו הוה ספק גמור ובצירוף הספק השני הו"ל ס"ס גמור ובזה מיושב מה שהביא הכו"פ שם מהא דכתבו התוס' בכתובות דף ט' ד"ה ואבע"א דרובא דרצון עדיף מחזקת היתר אף דלענין הס"ס לא חשבינן לי' לרובא דרצון לרוב גמור כ"א מדרבנן וא"כ הס"ס עדיף מרוב דרצון ואפ"ה לגבי החזקה הרוב עדיף ש"מ דרוב דרבנן יכול לדחות החזקה וס"ס דאלים מזה יכול בודאי לדחות החזקה ולפמ"ש אין ראיה דבאשת ישראל פחות מבת שלשה דליכא רק חד ספק שמא באונס והקשו דנוקמא בחזקת היתר וע"ז כתבו דרובא דרצון עדיף דאונס יש לו קול וא"כ שפיר עדיף הרוב ולא מקרי אונס ספק כלל דאין הספק שקול דהרוב מנגדו ואף דאינו רק מדרבנן מ"מ הספק אינו שקול אבל לענין השני דלענין תחתיו או אינו תחתיו אין הרוב מנגדו כלל וא"כ אף שהספק השני לענין אונס הרוב מנגדו כבר כתבתי שעכ"פ צריף לס"ס מועיל אברא דאכתי צריך להבין לפמ"ש אף אם הי' רוב דאורייתא הי' מועיל הס"ס והרי התוס' כתבו דאם הי' רובא דרצון דאורייתא ל"מ הס"ס נגדו וע"כ נראה להיפך וכמ"ש הרב בעל פ"מ לענין ס"ס נגד החזקה דאם החזקה נגד שתי הספיקות אז הס"ס עדיף אבל אם אינו רק נגד ספק אחד א"כ לגבי אותו ספק החזקה עדיף וא"כ נשאר הספק השני וחזקה עדיף מספק אחד ולפ"ז ה"ה ברוב נגד ס"ס דאם השני ספיקות מנגדות נגד הרוב אז ס"ס עדיף אבל אם ספקא מנגד להרוב א"כ פשיטא דאותו ספק לא מחשב נגד הרוב ונשאר רק ספק אחד ואסור ולפ"ז אם הי' רוב רצון רוב גמור הי' מנגד לספק דאונס ולא נשאר רק ספק אחד דספק תחתיו והי' אסור אבל כיון שאינו רוב גמור א"כ גם אותו ספק דאונס מצטרף דהרי לא מנגדו רוב גמור ולפ"ז זהו לענין ס"ס אבל לענין ספק אחד כל שספק רצון מנגדו אינו ספק השקול ואתרע החזקה וז"ב מאד אברא דלפ"ז קשה לכאורה איך הקשו בתוס' דהו"ל ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא בקטנותה ופיתוי קטנה אונס הוא ומאי קושיא הא לענין הספק דקטנותה יש חזקת הגוף דבתולה היתה עד עתה כנגדו וכמ"ש התוס' ד"ה ל"צ וא"כ כל שחזקה סותר ספק אחד שוב לא מועיל ס"ס נגד החזקה וכמ"ש הפ"מ אך נראה דבאמת יש חזקת היתר כנגדה ולענין ס"ס רובא דרצון לא מקרי רוב גמור וכמ"ש התוס' כאן וא"כ אוקי חזקה להדי חזקה ונשאר הס"ס במקומו וז"ב ובזה מיושב מ"ש הפ"י במ"ש התוס' דרובא דרצון סותר החזקה והא יש להסתפק דלמא בקטנותה ופיתוי' אונס ול"ש רובא דרצון ולפמ"ש א"ש דכיון דמסקי התוס' דשם אונס חד הוא א"כ לא נשאר רק ספק א"כ ל"ש חזקת היתר דלנגד זה יש חזקת הגוף ואוקי חזקה להדי חזקה ולא נשאר רק ספק אחד: