שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ט (ה׳)

ובזה מיושב מה ששאל אותי בן דודי המופלג החריף מוה' יעקב נ"י מצעשניב בהא דיליף דע"א נאמן באיסורין מכה"ג ביוה"כ והקשה דמנ"ל בשאר איסורים הא שם לא הי' יכול להיות אחר דכל אדם לא יהי' באהל מועד ולכך נאמן הכה"ג כמו החיה כמ"ש הר"ן ולפמ"ש א"ש דעכ"פ באמת מתורת ע"א נאמן באיסורין הוא דהאמינו להחיה ורק שמחשבה כשנים כיון דא"א בע"א אבל אם לא הי' ע"א נאמן באיסורין פשיטא דלא הי' נאמן אף דא"א בענין אחד כל שאין לו נאמנות כלל וז"ב ובלא"ה י"ל דשם דחי דלמא חזי בפשפש וא"כ אף להס"ד עכ"פ כל שמשכחת ע"י פשפש ניהו דדוחק לאוקמא הענין דוקא ע"י פשפש אבל עכ"פ משכחת לה ע"י פשפש מיהו זה דחוק דגם בחיה משכחת לה שיהי' עוד אחר והעיקר כמ"ש למעלה ודו"ק. וראיתי במלמ"ל פט"ו מא"ב ה"א דלכך כתב הר"ן דנאמנת החיה אינו רק מדרבנן מצד התקנה דאף דהא דנאמנת מן הדין היינו דוקא שם דדבר תורה שתוקי כשר רק מדרבנן אסור והמנוה רבנן אותה בדרבנן אבל שם דהוחזק כאן אחת שהיא ממזר' א"כ הוה כאקבע איסורא דאינה נאמנת מצד הדין דהא דשתוקי מותר הוא דוקא כל שלא אקבע איסורא אבל כאן דאקבע איסורא לא נאמנת ע"ש ולפע"ד דבריו תמוהין דהא כבר נודע מ"ש הר"ן פ"ג דקידושין גבי קדשתי את בתי דע"א נאמן נגד הרוב והיינו היכא שמברר המיעוט מתוך הרוב ובתשובה בארתי דבריו דהא אינו סותר דברי הרוב דהא הוא אומר דזה מן המיעוט הוא וא"כ הדברים ק"ו דקבוע לא הוה רק כמע"מ והשתא אם הי' כאן רוב פסולים וע"א הי' בא לומר שזה מן המיעוט הכשרים הי' נאמן מכ"ש כשרוב כשרים רק דהמיעוט הוקבע ונחשב כמחצה על מחצה דנאמנת החיה לומר שזה כהן וזה לוי דאינה רק כמבררת המיעוט או הרוב מתוך המיעוט דפשיטא דמהראוי להאמינה וא"כ ל"מ לשיטת הרמב"ם דכל ספק אינו רק מדרבנן א"כ ניהו דבאקבע איסורא מביא אשם תלוי וחיישינן לספק עכ"פ כל שמברר שאינו ספק כלל פשיטא דע"א נאמן ואף להחולקים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא אבל מ"מ לא עדיף ספק דמחצה על מחצה מאילו הי' רוב לאיסור דיכול העד לברר א"כ פשיטא דמהראוי שתהי' החיה נאמנת מצד הדין וע"כ דברי המלמ"ל תמוהין לפע"ד דלדידיה מסתבר לי' דלשיטת הרמב"ם יש להחמיר טפי באקבע איסורא ובאמת שמצד הסברא פשיט להיפך דאם ספק אסור מן התורה מכ"ש כל דאקבע איסורא אבל גוף הסברא ג"כ תמוה דהחיה אינה רק כמבררת המיעוט מן הרוב ודו"ק היטב וצע"ג: