שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ט (ב׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

אשר נתגלגל בתוך דבריו ואמר עם הספר לבושי שרד אשר יצא מכשול מלפניו שכתב שאין אשה נאמנת באיסורין והוא תמוה שהוא היפך המבואר ביו"ד סי' קכ"ז הנה ספר לב"ש אינו ת"י אבל חלילה לומר שטעה בדבר פשוט כזה וכל הנאמנות הוא מוספרה לה וערש"י בגיטין דף ב' ובכמה דוכתי ובלי ספק מיירי באופן דיש צדדים להקל או לברר אם יש כאן איסור כלל בזה אין אשה נאמנת כמבואר ביו"ד שם ובחידושי אמרתי לישב בזה שטת הלכות א"י שכתב דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלות והדבר צ"ב כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן מ"ש נשים מאנשים ולפמ"ש א"ש דהא קי"ל בסי' כ"ה דצריך לבדוק הסימנים אחר השחיטה ולדעת בה"ג צריך לבדוק גם אחר שמיטת הסימנים יע"ש (וע"ש בתשב"ץ ח"ב סי' קמ"ב אף שדבריו שם העקרים כבר כתב הרשב"א והובא בב"י ביו"ד סי' ב' בכ"ז ראשית דבריו דלא קי"ל דבעי בדיקת סימנים הם תמוהים דש"ס ערוך הוא ומוסכם בפי הפוסקים יעו"ש שדבריו קצת מעורבים) עכ"פ זה אינו רק חשש ספק ובזה אין האשה נאמנת ובפרט דבאמת הקשו על גוף רוב מצויים אצל שחיטה דהוא נגד החזקה ונימא סמוך מיעוטא לחזקה וכל התירוצים שנאמרו בזה עכ"פ לענין הבדיקת סימנים לאחר שחיטה לא יועיל זאת והאשה אינה נאמנת וא"כ יצטרך אחר לבדוק וחיישינן שמא ישכח ולא יבדוק כדחששו במי שאין אנו יודעים אם הוא מומחה כמבואר בסי' ד' ס"א וה"ה בזה אסרו לכתחלה ובזה אמרתי לישב קושית התוס' ריש חולין ממוקדשין דבקדשים דכיון דאין דרך אשה להיות בעזרה ולשיטת רש"י בקידושין נ"ב אסורה לכנוס לעזרה וע"כ דשוחטת בסכין ארוך וא"כ ל"ש החשש שמא ישכח מלבדוק דהא א"א להאשה בעצמה לבדוק וע"כ הכהן יבדוק ולא גרע מדבר שדרכו בהדחה דלא חיישינן שמא ישכח מלבדוק וז"ב ודו"ק אברא דלפ"ז צ"ע היאך נאמנת החיה לומר זה כהן וזה לוי וזה נתן וממזר והא הי' במחבואה אחת והו"ל ספק איסור אך ז"א דזה גוף העדות לברר מי הפסול ומי הכשר אך לפי"ז בקרא ערער בודאי אין מהראוי להאמינה דהו"ל ספק ובספק אין אשה נאמנת שוב ראיתי בב"ש סי' ד' ס"ק סמ"ך שכתב בשם הר"ן דאין החיה נאמנת רק בדבר דעבידא לגלויי והב"ש תמה עליו ולפמ"ש א"ש כיון דספק הוא אין מהראוי להאמינה ושוב הגיעני ספר לב"ש וראיתי בחידושי דינים שלו סי' כ"א (ועיין ברש"י פסחים ד' בד"ה מ"ט נאמנים ובפ"י שם שמדברי רש"י שם מבואר דאשה אינה בר עדות ודו"ק) והנה במחכ"ת אף כי לא היה למראה עיניו בשעה ההוא דברי הש"ע והשוה אשה לקטן לגמרי בכ"ז הנך רואה שבגוף הדין לא יאונה לצדיק כל און שהב"ש רצה ליחס להר"ן דיסבור דאשה אינה נאמנת רק במלתא דעבל"ג יעו"ש ודו"ק. שוב מצאתי בשיטה מקובצת כתובות ע"ב גבי וספרה לה שהביא מחלוקת הקדמונים אם נשים נאמנות באיסורין ע"ש דמסיק דנאמנות והאחרונים הביאו בשם מהר"א אלפנדרי פלפול אם האשה נאמנת ואין ספרו אתי הן אמת דצל"ע לפמ"ש הקדמונים דאין נשים נאמנות באיסורין דא"כ היאך פליגי התנאים בנדה דף מ"ח ע"ב אם נשים נאמנות לבדוק הסימנים והרי אף באיסורין אינן נאמנות מכ"ש בדבר הצריך עדות דבשלמא לדידן דנשים נאמנות י"ל דשם הוה עדות כדאמרו בקידושין ס"ג ע"ב וא"כ לכך נחלקו התנאים בזה ומי שסובר דנאמנות מחשבו למלתא דעל"ג דדעת הר"ן דנאמנות כמ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק סמך ועי' בסי' קנ"ה וסי' קס"ט בהלכות חליצה סעיו"ד ובב"ש שם ס"ק ז' אבל לדעת הפוסקים דאינן נאמנות אף בדבר איסור קשה לומר דיהי' נאמנות בדבר שצריך עדות אף דהוא מלתא דעבידא לגלויי וגם דשני שערות לאו מלתא דעבידא לגלויי כ"כ כמ"ש הב"ש שם:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.