שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ח (ב׳)

הנה בשו"ת ש"ב הגאון בעל נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' ז' יסד תשובה ארוכה ע"ז ואמרתי לתת עין בזה והנה מה שהקשה שם דאמאי יהי' הבדל בין שתוקי לאסופי וכגון במקום שאין בו משום אסופי כגון משלטי דמי' וכדומה דאכתי עכ"פ שתוקי הוא והאריך בחילוקים שונים הנה לכאורה הי' נראה לי חילוק פשוט דבאמת קי"ל דזנות ל"ש וא"כ בשלמא בכל שתוקי דעכ"פ זנות ודאי הוה רק שהספק אם הוא כשר או פסול שהרי אביו לא נודע מי הוא והוא כשקורא אבי והוא משתקתו וא"כ בודאי הוה מזנות ושפיר חיישינן משא"כ במי שנאסף בשוק וא"י אבוה ואמו כל דיש מקום לתלות שהוא כשר ולאיזה סבה נשלך לשוק מה"ת לתלות בזנות דל"ש ואף דהתוס' ריש כתובות ובסוגיא דב"א מחלקי חילוקים בענין זנות דל"ש מ"מ לא יוכלו להוציא מידי פשוטו דל"ש ומה"ת לחוש לזה כיון דבשתוקי אינו רק משום מעלה ביוחסין אבל פשיטא דאינו חשש גדול ושפיר מקילין בזה במקום דל"ש אסופי ואף דלפמ"ש השיטה מקובצת ריש כתובות בשם ר"פ אחיו של הרא"ה דבארוסה חיישינן דבזה זנות שכיח דבעלה אינו משמרה וכאן חיישינן לארוסות אבל מלבד כי לא שייך לחוש בשביל הארוס גופא אף גם דז"א רק מיעוטא דמיעוטא וכדאמרו באסופי ולפ"ז פשיטא דכל דל"ש החשש דאסופי דל"ח לשתוקי כנלפע"ד ברור ובחידושי אמרתי בזה דרך נפלא דהנה בהא דאמרו ד"ת שתוקי כשר דאי אזלי אינהו לגבייהו כל דפריש מרובא פריש ואי אזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע והו"ל פלגא וקשה הא כיון דאינו ניכר הקבוע ל"ש קבוע כמ"ש התוס' בנזיר דף י"ב דאינו רק דרבנן ואיך מקרי קבוע מן התורה עד דצריך קרא דממזר ודאי והנראה בזה דבר חדש דהנה בכרו"פ סי' ק"י חידש דאם יש אחד שמכיר הקבוע מקרי קבוע הניכר ע"ש שמביא ראיה מסי' קי"ד גבי גבינות עכו"ם ובאמת שקשה לפ"ז גם גבי השליח שקידש הא עכ"פ אותה אשה שקידש יודעת וניכר הקביעות ועיין בפרמ"ג בסי' ק"י שהרגיש בזה וצ"ל דאפשר דאותה האשה כבר מתה ואין הקביעות בעולם ומעתה כיון דעכ"פ אם ניחוש דלמא אזלי לגביהו וא"כ עכ"פ היא יודעת ומכרת הקביעות הו"ל קבוע הניכר ושפיר הו"ל קביע אך לכאורה נ"ל סברא נכונה דע"כ לא מקרי קבוע הניכר כל שיש אחד היודע ומכיר אלא כשאותו היודע יהי' נאמן להעיד שמכיר הקביעות אבל כאן דאף אם האשה אומרת שנבעלה לפסול אינה נאמנת ואף כשהוא מודה שהיא ממנו א"כ פשיטא דלא מקרי קבוע הניכר דהא אין כאן קביעות ניכר כיון דאינה נאמנת וקשה היאך קרי לי' קבוע והיא קושיא נפלאה אך נראה דהדבר נכון דכל הטעם דאינה נאמנת כתב הה"מ פט"ו מא"ב הי"ב משום דכיון דמה"ת הולד כשר דספק ממזר מותר מן התורה אינה נאמנת לפסול ולפ"ז זה שחידש הש"ס דהתורה אמרה ספק ממזר משום דקבוע אינו רק כפלגא דאם הי' קבוע מן התורה וספק הי' אסור שוב היתה נאמנת לפסול והי' קבוע הניכר וז"ב מאד. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב קושית הרשב"א והריטב"א דלמה צריך קרא דספק ממזר מותר תיפוק לי' הא איכא רוב להיתר והקבוע ג"כ אינו רק ספק ופשיטא דמותר ולפמ"ש א"ש דהרי באמת המקנה הקשה דאיך מקרי רוב הא כל שיש כאן קבוע הו"ל כמחצה ומ"ל קבוע אחד או אלף כל שקבוע מבטל הרוב ועושה פלגא וכתב דהו"ל קבוע שאינו ניכר ודבריו תמוהין דא"כ היאך קרי ליה הש"ס קבוע דאורייתא ולפמ"ש א"ש דבאמת אם לא הי' קרא שספק ממזר מותר א"כ היתה נאמנת לומר שמפסול נתעברה ושוב הי' קבוע הניכר ולכך אתי קרא דספק ממזר מותר ושוב אינה נאמנת ולא הוה רק קבוע דרבנן. ובזה מיושב הא דהקשו הקדמונים לשיטת הרמב"ם דכל ספיקות אינן רק מדבריהם ולמדו מספק ממזר א"כ היאך קאמר הש"ס ומ"ט אמרו שתוקי פסול והא הוה ככל הספיקות דמן התורה שרי ומדרבנן אסור ולפמ"ש א"ש דכיון דכבר חדשה התורה דספק ממזר מותר שוב הו"ל רוב גמור דהקבוע אינו מבטל דהו"ל קבוע שאינו ניכר וכיון דהקבוע עצמו אינו רק ספק ואיכא רוב להיתר פשיטא דמותר ושפיר מקשה מ"ט גזרו רבנן. ובזה מיושב היטב קושית המהרי"ט והמקנה דלמה מותר שתוקי באחותו והא הו"ל קבוע ולפמ"ש א"ש דכיון דספק מותר שוב בטל הקביעות מן התורה וע"ז מסיק דמעלה עשו ביוחסין והחמירו ודו"ק היטב כי חריף הוא ונעים ונחמד ועיין בשו"ת מהריב"ל ח"ג מתשובותיו סי' צ"ח והי' מקום לישב קושיתו ומעתה י"ל דזה החילוק בין שתוקי לאסופי במקום דל"ש משום אסופי דבאמת כבר כתבתי דכיון דספק מותר בטל הקביעות והו"ל קבוע שאינו ניכר ורק משום מעלת יוחסין חשו חז"ל וכל שהחמירו מדרבנן שוב יש חשש משום דאולי יודעת הקביעות ומעתה זהו בשתוקי דעכ"פ יש האם לפנינו ותוכל להגיד הקביעות אבל כל שנאסף מן השוק ובאופן דליכא משום אסופי א"כ יש לומר דאולי מתה כבר אמו או שהיתה שוטה ולא היתה מכרת אם כשר אם פסול וא"כ ליתא לקביעות כלל וא"כ פשיטא דבכה"ג לא גזרו חכמים כלל וז"ב מאד אברא דלפ"ז דברי הרמב"ם תמוהים דהרי הרמב"ם כתב בפט"ו מא"ב הי"ב דאם לא נבדקה האם עד שמתה או חרשת ואלמת הר"ז שתוקי ולפמ"ש למה יהי' לו דין שתוקי הא כל דאין האם לפנינו לבדקה שוב אין ניכר הקביעות וכשר אך באמת דהדבר נכון דהרי הרמב"ם קאי שם על רוב פסולין שהזכיר בהלכה י"א שם הקודמת וא"כ כיון שהרוב פסולין וא"כ רק ע"י הקבוע יהי' ההכשר דהקבוע עושהו לספק וכמ"ש הב"ש סי' א' ס"ק ט' לישב דברי המגיד ע"ש וא"כ ממנ"פ אם לא נחשבהו לקבוע שוב בודאי פסול משום הרוב פסולין וז"ב. וראיתי בשו"ת נו"ב שם שכתב לחלק דבאסופי כיון שאין אנו דנין על האם הילד הו"ל דין פריש ומרובא פריש משא"כ בשתוקי דאנו דנין על האם והולד ביחד וע"כ העלה דברוב כשרים ואין האם לפנינו מותר ע"ש והבית מאיר סי' ד' שם תמה דנעלם ממנו דברי הרמב"ם שכתב בהדיא דאם אינה לפנינו לבודקה הולד שתוקי ולפמ"ש א"ש דשם מיירי ברוב פסולים ובאמת שאני תמה על הנו"ב וביותר על הב"מ שהי' לזרא בעיניו דהולד מקרי פירש והלא הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ד כתב סברא זו דהולד מקרי פירש ע"ש שכתב שכן דעת הראב"ד בהשגות וגם במה שפלפל הנו"ב שם אי לענין כהונה דוקא החמירו ביוחסין דבעי תרי רובי או גם לישראל נאמר זאת ג"כ מבואר בב"ש שם ע"ש נהדרינהו לקמייתא דעכ"פ מ"ש נכון וברור ובזה אמרתי דבר נפלא בהא דאמרו בכתובות דף י"ג ע"ב ות"ל דהתם רוב פסולים אצלה והכא רוב כשרים מסייע לי' לריב"ל דאמר למאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולין ומאן דפוסל פוסל אף ברוב כשרין והדבר יפלא דלפמ"ש הב"ש דגם ברוב פסולים כיון דיש לחוש דאזלא איהי לגבייהו הו"ל קבוע והו"ל ספק וא"כ כאן הו"ל רק ספק ממזר משא"כ בשבויה דאיכא רוב פסולין בודאי וכבר תמה בזה הרב בעל שב שמעתא בשמעתא ב' פט"ו והיא תימה גדולה ולפמ"ש א"ש דשם דהקושיא היא לר"י וכמו שפירש"י וא"כ לר"י דפוסל דלא מפיה אנו חיין וא"כ לא מקרי קבוע דהו"ל קבוע שאינו ניכר כיון דאינה נאמנת ושוב הו"ל רוב פסולין וכמו בשבויה וזה לדעתי הא דאמר ריב"ל מאן דפוסל פוסל אף ברוב כשרים ומאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולים דלכאורה צ"ב מה"ת להכשיר אף ברוב פסולין ולפמ"ש א"ש דכיון דמכשיר ונאמנת שוב אף ברוב פסולים מועיל מטעם קבוע להכשיר והו"ל קבוע הניכר. ובזה יש לישב קושית התוס' שם ד"ה מכשיר ודו"ק כי ת"ל הדבר נפלא מאד. ובגוף קושית הנו"ב דמה חילוק יש בין שתוקי לאסופי אטו משום דלא ידענו אמו מאן היא יהיה עדיף טפי מצאתי בחידושי מהרי"ט בקידושין שם שהרגיש בזה ע"ש ולפע"ד נראה עוד לישב דבשלמא בשתוקי כיון דיש ריעותא במה שמשתקת ואינה אומרת מי הוא אביו א"כ אתרע החזקה דאשה בודקת ומזנה דהרי ראינו שאינה אומרת מי אביו ולכך החמירו ועשו מעלה ביוחסין דאל"כ אף שתזנה עם הפסול בבירור ויהי' רוב פסולין תשתוק ולא תגיד לנו אבל באסופי במצאו משלטי הדמים דאז לא אתרע החזקה ואמרינן דודאי אלו הי' אמו כאן היתה אומרת דמכשר הוא משום דחזקה אשה בודקת ומזנה וז"ב לפע"ד ולפ"ז כל שלא נבדקה אמו ומתה שוב אין ראיה ויש לומר דכשר כמ"ש הנו"ב ומ"ש רבינו דהוה שתוקי היינו ברוב פסולים וכמ"ש ודו"ק. והנה הב"ש סי' וא"ו סוף ס"ק ל"א כתב כשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם ואפילו ברוב ממזרים והוא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה ע"ש ובאמת מה דפשיטא לי' לומר מבעיא טובא דמה טעם יש בדבר דהא כל הטעם דנאמנת להכשיר הולד הוא משום דבלא נאמנותה ג"כ היה הולד ספק ממזר וכשר וא"כ זה לענין כשרות לקהל דרוב כשרים אצלה משא"כ לכהונה דרוב פסולים אצלה ולמה לא נחלק הדברים וגם יש להבין דהא להרמב"ם כל ספיקות מה"ת לקולא ולמד מהא דספק ממזר יבא בקהל דש"מ דספק מותר בכל התורה ולפ"ז קשה לפמ"ש המהרי"ט והפר"ח סי' ק"י לישב קושית הרשב"א מהך דיליף דאזלינן בתר רובא מרישא של עולה אף דבלא"ה ספק מותר מן התורה וכתבו דכל דאיכא לברורי מודה הרמב"ם דמחויב לברר ואסור לסמוך על ספק ע"ש ולפ"ז בשלמא לענין פסול קהל דא"א לברר דאם נאסר מחמת ספק שוב יהי' אסור לבא בקהל לגמרי לא לשא כשרות ולא פסולה דלמא כשר הוא לכך התירה התורה ספק זה אבל מנ"ל להתירו לכהונה דהא יכול לברר הספק ומי דחקו לעייל נפשי' בספקא. אך נראה דכיון דלענין להתירו לקהל ע"כ מוכרחין לנאמנות של האם דא"א לברר האיסור דא"כ יהי' אסור ובכה"ג א"צ לברר כלל דכיון דאף דלא ישא מכהונה מ"מ יהי' ספק ממזר במקומו ולזה הוצרכו להתיר מספק בכה"ג לא הוצרכו לברר כיון דא"א לעמוד על בירור הדברים לגמרי וע"ש מוכרחין לסמוך על הרוב א"כ למה לנו להחמיר שלא ישא מכהונה דהוה כעין אפשר לברורי דז"א דסוף סוף יצטרך להלך בתר ספק לענין קהל וכיוצא בזה כתב הנו"ב מהד"ק חלק יו"ד סי' נ"ז לענין ס"ס דצריך לברורי דכל שאף לאחר הבירור לא יתברר לגמרי בזה א"צ לברר כלל ע"ש וה"ה כאן כיון דגם כשיחמיר ולא ישא מכהונה לא יתברר הדבר לגמרי ויצטרך לסמוך על ספק ומכח נאמנותה ממילא סמכינן על נאמנותה לגמרי ומתירין אף לכהונה וז"ב. וכיוצא בדבר כתבתי במק"א בתשובה לענין מה שנסתפק בשו"ת צמח צדק סי' ס"ט לענין ספק טריפה או ודאי שנולד ביו"ט שנתערב אי שייך דבר שיל"מ דעכ"פ ירוויח אסור יו"ט כשיאכל לאחר יו"ט וכתבתי דלפע"ד כיון שע"כ מוכרח ללכת אחר הרוב מצד איסור טריפה וא"כ לא שייך בזה עד שאתה תאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דע"כ מוכרח ללכת בתר הרוב והתורה אמרה ללכת בתר רוב ומ"ש האי איסור מהאי איסור אדרב' טריפה חמור דהוא תורה ואף דשם יש לפקפק דעכ"פ שני מיני איסורים הם אבל כאן פשיטא דכל שמתירין לקהל מתירין גם לכהונה אחר שכתבתי זאת מצאתי שמלכים מדיינים זה עם זה הוא הגאון מהר"ש קאצינעלין בויגין בן אא"ז מוהר"ם פדווא ז"ל והגאון זקני הרמ"א ז"ל סי' כ"ג ס"ד ודעת המהר"ש שם להכשיר גם לכהונה והרמ"א ז"ל האריך לחלוק עליו ולפמ"ש באמת סברתו ברורה כיון דע"כ מוכרח להתיר הספק לא שייך בזה לומר דאיכא לברורי דהיינו במה שלא ישא כהנת דהא סוף סוף יצטרך לסמוך על הספק וא"א לברר לגמרי דמי יודע זאת למי נבעלה ובזה מיושב היטב מה שהקשה הרמ"א שם בהא דקאמר הש"ס שתוקי כשר מ"ט דרוב כשרים אצלה ומ"ט גזרי בה רבנן גזירה שמא ישא אחותו מאביו ולמה לא קאמר הגזרה שמא ישא לכהונה ובזה רוב פסולין אצלה דנכרי ועבד פוסלין לכהונה דהו"ל זונה ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת כיון דעכ"פ ספק יש בדבר דהרי יש קבוע ואם נימא דלענין כהונה יהי' נאמנת לפסול שוב הו"ל קבוע הניכר וא"כ הרי ספק התירה התורה ל"מ לשיטת הרמב"ם דכל ספק שרי מן התורה ואף להרמב"ן ורשב"א החולקין עכ"פ בספק ממזר שרי בודאי מקרא והם ס"ל דאין למידין מזה אבל עכ"פ כאן ודאי שרי וא"כ כיון דספק התירה התורה ממילא מותר מן התורה דלא שייך להחמיר בזה כיון דע"כ צריך ללכת בתר הספק לענין פסול קהל ממילא מותר גם פסול כהונה ומ"ש ראיה מהא דאמרו בדף ע"ד הא בה והא בבתה ואח"כ מסיק דאבא שאול מיירי ברוב פסולין והשתא קשה למה להו לשנויי הא בה והא בבתה ולחלק בין רוב פסולים לבד וגם רש"י פירש דרוב פסולים כגון שהיא ארוסה והיא אומרת מן הארוס ולמה לא פירש דרוב פסולין מיירי כשאין רוב משיאין לכהונה וע"כ דלא מיירי אבא שאול רק לענין פסול קהל ולא פסולי כהונה תמהני דהא רש"י פירש באמת תרוייהו דרוב כשרים היינו פנויה ורוב העיר משיאין לכהונה ורוב פסולה היינו ארוסה או פנויה ואין רוב העיר משיאין לכהונה הרי דפירש פסולי קהל ופסולי כהונה ואדרבא מדברי רש"י מפורש דאבא שאול מכשיר בתה אף לכהונה. ובזה מיושב קושית התוס' שם שהקשו ד"ה אי דלמאן דמכשיר אף ברוב פסולין מאי אתא א"ש לאשמעינן ולפמ"ש א"ש דאשמעינן גם לפסולי כהונה ומה שהקשה מהא דפירש רש"י מתניתין דפלוני כהן היינו מיוחס ולא פירש דכהן ממש קאמר לק"מ לפע"ד דרש"י פירש למ"ד דמכשיר בה וא"כ אינו מכשיר כלל הבת וא"כ לגבי דידה באמת אינה כשרה לכהונה אבל למ"ד בה ובבתה גם לכהונה כשרה הבת. ובזה מיושב מה שפירש רש"י שם דוקא וכהן מיוחס ולא פירש כן בכתובות משום דשם באמת מחלוקת התנאים אם בה ולא בבתה או אף בבתה אבל בקידושין שם דאמר הא בה והא בבתה שפיר פירש כהן היינו מיוחס ודו"ק. שוב ראיתי בבית מאיר סי' וא"ו שהרגיש ג"כ על שו"ת הרמ"א הנ"ל אפס קצה מהדברים הנ"ל ודו"ק. שוב מצאתי בקדמונים בשטה מקובצת פ"ק דכתובות גבי מאן דמכשיר בה מכשיר בתה שמבואר שם בשם ר"ש גאון ור"ה בנו ז"ל דשתוקי דאבא שאול כשר אף לכהונה ע"ש ודו"ק. ועיין תה"ד סי' שנ"ב בשתוקי שצוה לתת במתנת שכ"מ דכתב דשתוקי דין גר יש לו וליתא במתנת שכ"מ ומשום דאמו אינה נאמנת לומר שמפלוני נתעברה רק שהוא כשר אבל בירושה ליתא והקצה"ח סי' רנ"ו ס"ק א' ובאבני מלואים סי' ד' האריך לתמוה עליו דהו"ל כישראל שבא מארץ מרחקים דעכ"פ איתא בירושה אף שלא נודע מי ומי יורשיו ובמחכת"ה לא ידעתי איך בא להשיג בזה על התה"ד וכוונת התה"ד דכיון דא"א לברר מי אביו א"כ אינו בירושה בשום פנים ול"ד לישראל שבא מארץ מרחק דעכ"פ דזה ודאי דיש לו יורשים דאין לך אדם בישראל שאין לו גואלים אבל כאן לא נודע לנו ולכל העולם מי אביו ומי יורשיו כיון דלא הי' לו בנים וא"כ שפיר כתב דדינו כגר וז"ב ודו"ק. וראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ג' שנשאל בפנויה שעברה והפילה ותבעה לאחד שיתן לה אתנן זונה או שישאנה והתפשר עמה אם מותרת לכהונה כי אומרת שלא בא עליה אלא זה והאריך לאסור דכשם שהפקירה עצמה לזה כך חיישינן שזינתה מאחר ונוראות נפלאתי מדוע החריד את כל החרדה הזאת ומה"ת לחוש כיון דהיא אומרת שמפלוני נתעברה וכשר הוא והוא הודה לה שהרי התפשר עמה וא"כ הוה רוב כשרים אצלה ול"מ לשיטת הטור דלא חש כלל שמא מכותי נתעברה ואף להרמב"ם דכתב דהוה ספק ממזר אבל כל שהיא אומרת שמפלוני נתעברה מה"ת לחוש שמא מכותי והא הוה רוב להכשר ואף דלענין כהונה בעינן תרי רובי הא באומרת לכשר נבעלתי אף בחד רובא מותרת לכתחלה לי"א דבסי' וא"ו סעיף י"ז ומכ"ש כפי הנראה גם הוא הודה ומה"ת לחוש לעכו"ם ואף אם היא בעיר דקבוע הא לא נודע אולי אזלה היא לגבייהו ועב"ש סי' ד' ס"ק מ"ב מ"ג מ"ד וס"ק נ"ב וע"כ דבריו צ"ע ואף דשם הוה תרי רובי לפסול כיון שרוב העיר ורוב שיירות הן גוים אבל כיון דהעיר מקרי קבוע מה"ת לחוש שתלך אצל הבועל דלמא הבועל הלך אצלה לדעת הטור סי' וא"ו ועיין בש"ע שם סי"ח מיהו משמע שם דלכ"ע בעי תרי רובי אף בכה"ג דהוה קבוע וע"כ הדבר צ"ע עוד בכה"ג אם מהני אמירתה ומצאתי בבית מאיר ס"ס וא"ו שחולק ג"כ על הכנסת יחזקאל ע"ש ונהניתי. והנה ראיתי בשו"ת נו"ב שם סי' ה' שחידש לענין מי שנשא בת קראי וכתב שאם האשה בת קראי היתה בעצמה קבוע במקום הקראים והלכה בגדלותה לבא הנה בזה ל"ש פירש ממילא דהא היא ידעה בעצמה שפירשה והוה כמו פירש בפנינו ואף שבשעת שהלכה לא שמה על לב להנשא לישראל והוה פירש קודם שנולד הספק מ"מ יש לחוש לשמא ידעה אז שיש מקום שמרחיקין שם ישראלים הקראים והוה פירש לפנינו וחוששין לספק ממזרת ועוד שייך גבה הדרא לניחותא ע"ש והם דברים חדשים יוצאים מפי זקן ואדם גדול כמוהו ולפע"ד דבריו צ"ע דמ"ש דהדרא לניחותא כבר כתבו התוס' בכתובות ט"ו הנ"ל ד"ה דלמא דבעינן שבשעת איסור תהי' קביעות וכאן בעת האיסור הרי היא ניידה ול"ש הדרא לניחותא מיהו יש לישב דכוונתו דבשלמא התם שלא נשאה רק שבעלה במקרה א"כ ל"ש הדרא לניחותא דבעת איסור נייד ואח"כ כשישוב מהאיסור יהי' אבל כאן שלקח לאשה בת קראי שיש לחוש שמא ישוב עמה לביתה ולעירה ויבא עלי' שם ושם יהיה האיסור בקביעות אבל גם זה חששא רחוקה דפשיטא דישראל לא ידור במקום קראים ול"ש כ"כ החשש אך אף אם יהבינן ליה זאת מ"מ גוף הדבר שחידש דהאשה מקרי פירש לפנינו צ"ע דא"כ היאך אמרו בכתובות שם אי דקא אזלי אינהו לגבה הו"ל כל דפריש מרובא פריש ואמאי מקרי פריש הא הבועל הפסול פירש כשהיא בדעת שלימה ויודע פסולו ואף שלא פירש בשביל זה מ"מ הוה כפירש לפנינו כמ"ש הנו"ב לענין בת הקראי וכן קשה בהא דאמר רבא בקידושין ע"ג דמה"ת שתוקי כשר דרוב כשרין אצלה ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ואמאי והא הבועל הפוסל שיודע בפיסולו הו"ל כפירש לפנינו אך אחר העיון הדבר נכון דבאמת היא כשרה רק דכל שהוא מוזהר היא מוזהרת עליו ולפ"ז מה בכך דהוא יודע בפיסולו מ"מ לגבה פשיטא דהיא אינה מוזהרת עליו דבכל התורה אזלינן בתר רוב א"כ כיון דרוב כשרים אצלה א"כ עכ"פ כל שסמכה על הרוב אין עליה חטא למה לא שאלה אותו אם הוא פסול דבכל התורה אזלינן בתר רוב ואף דלכתחלה צריך לברר פשיטא דבשביל זה לא נפסלה וא"כ כיון שהיא אינה מוזהרת א"כ שוב שפיר אמרו דרוב כשרים אצלה ומדוקדק לשון אצלה והיינו דלגבי דידה הוה רוב מעליא ועכ"פ היא אינה מוזהרת ושפיר רוב כשרים אצלה אבל שם בבת קראי הבעל והאשה יודעים החשש של הקראים שהם ספק ממזרים ואקבע האיסור והיא מוזהרת עליו שהאיסור בה לכל אדם ושפיר מקרי קבוע ובזה נלפע"ד הא דחידש הנו"ב בסי' וא"ו הנ"ל דתינוק הנמצא ל"ש קבוע דהו"ל פירש רק כשאנו דנין על האם ג"כ חשוב קבוע לפע"ד י"ל דהסברא הוא כך דבאמת כבר כתבתי דל"ש פירש מרובא דהא היא יודעת והו"ל פירש לפנינו ורק דל"ש פירש לפנינו דלא הוזהרו כשרות בכה"ג דהו"ל רוב ולפ"ז כל דחיישינן שמא אזלה היא לגבייהו והו"ל קבוע שוב ל"ש לומר דהתינוק הו"ל פירש דאנו דנין על שעת הביאה ואז היתה קבועה וממנ"פ אם נימא דכעת הוה פירש ונייד מ"מ הא באמת אשה הדרא לניחותא רק דאזלינן בתר שעת האיסור וכמ"ש התוס' וא"כ אז הוה קבוע ואז היה הספק על האם והולד ביחד וא"כ הי' קבוע משא"כ באם מתה האם ואין לנו לדון על שעת הביאה שוב הו"ל הולד פירש ומ"ש הבית מאיר להשיג על הנו"ב מהתוס' כתובות דף ט"ו שכתבו בד"ה דלמא דתינוק המושלך בעיר ל"ח קבוע הואיל ולא נמצא בבית משמע דבבית חשוב קבוע לפע"ד אין מהתוס' קושיא דשם באסופי שנמצא מושלך בשוק א"כ ל"ש לדון על האם דלא ידעינן מנו לכך חשוב פירש וז"ש הואיל ולא נמצא בבית והיינו דאם הי' בבית וידענו את אמו הי' חשוב קבוע וא"כ אדרבה מוכח כסברת הנו"ב כמ"ש ואני תמה על הנו"ב והבית מאיר דלא הזכירו שבב"ש סי' ד' ס"ק נ"ד כתב בהדיא דהתינוק המושלך הו"ל פירש וכתב שכן דעת הראב"ד בהשגות ופשיטא שלא נעלם זאת מאתם רק שזה דבר פשוט דתינוק הו"ל פירש ועיקר פלפולו במה שחידש הנו"ב אם אנו דנין על האם אם מקרי קבוע לגבי הולד אבל לפמ"ש כן משמע מדברי התוס' וראיתי בשב שמעתא ד' פי"ז י"ח האריך ג"כ בזה והנה מ"ש בשו"ת מהרי"ט חלק אהע"ז סי' י"ז לענין בני האנוסים דהו"ל קבוע אף שפירש לא חשוב פירש דבעת שנולד היה במקום קביעות ולפמ"ש א"ש דשם כשפירש בעת שהי' גדול בדעת שלימה הו"ל פירש לפנינו כמ"ש הנו"ב סי' ה' וכמ"ש למעלה בסברתו דהוא ידע מפסולו משא"כ תינוק המושלך דבעת שפירש לא ידע מפסולו וגם אף אם לא נימא סברא זו מ"מ שם שידע האנוס בן מי הוא רק שיש חשש על האנוסים וא"כ בשעת לידה היה הספק על האם והיא קבוע וא"כ הביאה היתה באיסור קבוע א"כ גם הבן שפירש הו"ל כמוה משא"כ באסופי דלא נודע אמו מי היא ואין אנו דנין על האם ועל ביאתה רק על הולד והו"ל פירש ולפ"ז יש חילוק בין אסופי לשתוקי בזה דבשתוקי כיון דידעינן אמו ויש לדון על האם גם על הולד אנו דנין והו"ל קבוע משא"כ באסופי ולפ"ז מה מאד מדוקדק דברי המהרי"ט שכתב שם ראיה משתוקי דגם הבן שפירש הו"ל קבוע והיינו משום דשייך לדון אחר האם משא"כ באסופי וכמ"ש והנה בגוף הדבר שהקשיתי דאיך אמרינן דמרובא קפריש הא הבועל יודע בפיסולו והו"ל כפירש לפנינו לפע"ד הי' נראה דכיון דקי"ל כאבא שאול שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אף ברוב פסולין אצלה א"כ שוב ל"ש חשש דפירש לפנינו דמ"מ כל שיכולה להכשיר הולד ולומר דלכשר נבעלה וממנו הרתה וא"כ שוב לא מקרי פירש לפנינו דניהו שהוא מכיר בפיסולו מ"מ לענין הולד הו"ל פירש מרובא וא"כ שם בקידושין לענין שתוקי דאנו דנין על הולד שוב הו"ל פירש אברא דלפמ"ש ה"ה דהא דנאמנת להכשיר הוא משום דמן התורה שתוקי כשר והרי עיקר הכשרות הוא בשביל דרוב כשרים אצלה וכל שאנו אומרים דהבועל חשוב פירש לפנינו הו"ל קבוע ושוב אינה נאמנת אך ז"א דהרי אף כשאזלה היא לגבייהו אף דהוה קבוע אמרינן דספק ממזר שרי וא"כ שוב לא מקרי פירש לפנינו וז"ב ובזה מיושב קושית הקדמונים דלמה הצריך קרא דספק ממזר מותר הא איכא רוב להיתר והקבוע הוה ספק ופשיטא דמותר ולפמ"ש א"ש דשוב הי' קבוע דהו"ל פירש לפנינו וכמ"ש ובזה י"ל הטעם דלכך כל שלא דברה שהיא אלמת וחרשת וכדומה הולד ספק ממזר והיינו משום דשוב הו"ל כפירש לפנינו כיון דלא נבדקה אמו הו"ל קבוע ובזה יש לישב מ"ש הנו"ב שם להכשיר הולד באם מתה האם ולא נבדקה והשיגו בבית מאיר מדברי רמב"ם אלו שכתב דאם לא נבדקה האם דהולד ספק ממזר ולפמ"ש א"ש דשם דקאי ברוב פסולין אצלה א"כ כל שלא דברה הו"ל כפירש לפנינו אבל ברוב כשרים אצלה לא והנו"ב שם העלה דבחד רוב סגי לענין יחוס לישראל שוב לא מקרי פירש לפנינו דברוב כשרים אצלה לגבה הוה כשר דסמכה על הרוב ואינה מוזהרת וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב בכ"ז כי יש להאריך בכ"ז ואכ"מ. ובזה אמרתי דבר נחמד לישב דברי ה"ה שכתב דלכך נאמנת להכשיר הולד משום דמה"ת כשר דשתוקי כשר מד"ת ותמה הב"ש ס"ק ל"ט דא"כ ברוב פסולין אצלה דנאמנת ג"כ לר"ג להכשיר הולד והא שם רוב פסולין אצלה ומה"ת פסול ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת הוה פירש לפנינו דהבועל יודע אם כשר הוא או פסול רק שכתבתי דלגבה רוב כשרים אצלה ולפ"ז ברוב פסולים אצלה דל"ש לומר דסמכה על הרוב שוב הוה כפירש לפנינו ואמרינן דקבוע הוה כמחצה על מחצה וממזר ספק מותר מן התורה אברא דעדיין צ"ב כיון דיש לפנינו שתי קביעות החלק הרוב וקביעות המיעוט וכאן פירש ניהו דפירש לפנינו והו"ל כפירש בקביעות מ"מ מנ"ל לומר דמחלק המיעוט נפרש טפי עדיף לומר דמרובא פריש וכעין זה כתב הט"ז ביו"ד סי' ק"א ס"ק י"ג דכל שיש לפנינו שתי קביעות יש לתלות טפי דמחלק הרוב הוא ואף דדבריו שם צ"ע וכמ"ש בגליון לפרש דבריו ובכמה תשובות ביארתי דבריו אבל הא דידן עדיפא מהתם והיא קושיא נפלאה וגם מ"ש למעלה לתרץ דכל דהיא נאמנת להכשיר דלא מועיל פירש לפנינו דע"ז גופא אנו דנין דלמה תהי' נאמנת להכשיר כל שרוב פסולים אצלה וכגון דא קושיא גדולה ונפלאה היא. אמנם נראה דלזה שוב הדרא תירוצו של הב"ש שתירץ דכל דיש ספק שמא אזלה היא לגבייהו שוב הו"ל קבוע ובאמת שהוא גופא מהסס בזה וכתב דמהטור משמע דאמרינן מסתמא אזל הבועל אצלה ומ"ש דדוקא לקולא אמרינן כן ולא להחמיר עכ"ז היא תימה לפע"ד דכל דרוב אזל הוא לגבה ואיכא רוב פסולים והקבוע אינו רק ספק שמא אזלה היא לגבייהו ניקל ע"י ספק קבוע וקבוע עצמו חידוש הוא ומה"ת ניקל כ"כ לדחות הרוב במקום שהקבוע ספק היא ולפמ"ש א"ש דבאמת דגם הרוב הו"ל קבוע דהא פירש לפנינו רק שיש לתלות טפי דמחלק הרוב שהוא ג"כ קבוע פירש אבל כיון שספק עוד שמא אזלה היא לגבייהו וא"כ מצטרף הך קביעות של כשרים וספק קבוע דלמא אזלה היא לגבייהו והו"ל מחצה על מחצה וכשר ודו"ק היטב. ובזה אמרתי לישב קושית הרב בעל שב שמעתא ב' פט"ו בהא דהקשה הש"ס כתובות י"ג ע"ב לר"י ות"ל דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשרין אצלה ומשני מסייע לריב"ל דמאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולים וע"ז דמ"מ לא דמי דשם רוב פסולים בודאי גבי שבויה משא"כ כאן דכיון דיש ספק שמא אזלה היא לגבייהו הו"ל קבוע ולא הוה רוב גמור ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת כל שרוב פסולים אמרינן מסתמא דהבועל אזל לגבה שוב לא הוה קבוע ורק שכל שגם זה מקרי פירש לפנינו שוב הו"ל שני קביעות דדוחה הרוב ושוב הוה כמע"מ וכל שנאמנת להכשיר הולד שוב לא שייך פירש לפנינו וכמ"ש ולפ"ז זה לר"ג אבל לר"י דאינה נאמנת א"כ שוב הוה פירש לפנינו והדר הו"ל רוב פסולים רוב מעליא ומעתה זה דאמר הש"ס מסייע לריב"ל דמאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולים והיינו דכל שהיא נאמנת לא הוה רוב גמור אבל לר"י היה רוב גמור ואינה נאמנת ושפיר דמי מדברת לר"י כמו שבויה ודו"ק היטב כי חריף הוא. והנה הב"י הקשה על הרב המגיד דכתב דלכך נאמנת לגבי הולד דמה"ת כשר דספק ממזר מותר וע"ז תמה תינח לגבי ולדה אבל לגבי עצמה ברוב פסולים אצלה ומדברת דהיינו נבעלה וראינו שאזל הבועל לגבה שוב הו"ל רוב ול"ש קבוע כלל דהא ראינו שנבעלה ואיך מכשיר ע"ש שהאריך הרבה ולפע"ד הדבר נכון דהרי בארוסה שנתעברה ואמרה מן הארוס נתעברה דנאמנת כל שאינו מכחישה בבירור והוה בנו ליורשו אף דלענין ממון לא אזלינן בתר רוב כתבו הח"מ והב"ש דכל דהבן כשר אם אתה אומר שאינו יורשו אתה מוציא לעז על הבן והוא כשר ע"ש ודעת הח"מ דמשום זה כשרה לכהונה אף לכתחלה לאחר מות בעלה והב"ש חולק בזה עכ"פ רואה אני שהדברים ק"ו לנ"ד דכל שלגבי הבן נאמנת להכשיר דלגבי דידיה הו"ל קבוע ואיך נפסול אותה משום דרוב פסולין אצלה והרי הוה כתרתי דסתרי אהדדי וזה א"א לכך מכשירין גם אותה וז"ב כשמש אברא דלפ"ז צ"ב הא דאמרו בש"ס דף י"ג דר"י ס"ל דמאן דמכשיר בה מכשיר בבתה ור"א ס"ל דמאן דמכשיר בה פוסל בבתה ואמרו דמ"ט דר"א דהיא אית לה חזקת כשרות משא"כ בתה ולפמ"ש אדרבא איפכא מסתברא דאף דמאן דמכשיר בתה יש לפסול אותה ועכ"פ אמה תלוי בבתה ובת מזכית אמה ולא אמה ברתה. אמנם נראה דכיון דמאן דפוסל בבתה פוסל אף ברוב כשרים אצלה וא"כ שוב אמה יש לה מעלה טפי דלגבה רוב כשרים ויש לה חזקת כשרות משא"כ בתה ולכך נחלקו אבל לריב"ל דמאן דמכשיר מכשיר אף ברוב פסולים שוב אמה תלוי בבתה וכמ"ש ובזה יש לישב שנית קושית הרב בעל שב שמעתא הנ"ל דמה מדמה ר"י מדברת לשבויה דבשבויה הוה רוב גמור משא"כ מדברת לא הוה רוב גמור דמ"מ יש לחוש שמא אזלה היא לגבייהו והו"ל קבוע וכמ"ש הב"ש ולפמ"ש א"ש דמדברת דהיינו ראוה שנבעלה או נסתרה עכ"פ וראינו שאזל הבועל לגבה ורוב פסולין א"כ יש לפסול אותה רק שכל שמכשירין בתה מכשירין אותה ולפ"ז לר"י דאינה נאמנת להכשיר הולד שוב הוה רוב גמור דל"ש קבוע כלל דראינו שאזל אצלה וא"כ ר"י שפיר מדמה ולדברי המכשיר באמת מכשיר אף ברוב פסולין ואמה משום בתה והא דאמר בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי ולפמ"ש כל דמיירי ברוב פסולים וכדמוקי לה לר"י א"כ כל שבתה שתוקי שוב אף אמה מהראוי לאסור אבל באמת הדבר נכון דלר"י דפוסל אף ברוב כשרים פוסל ולמאן דמכשיר בבתה הוה שתוקי וכשר וא"כ עכ"פ לענין יחוס ישראל כשרה בתה ממילא שוב אמה ע"כ דכשרה דאתה מוציא לעז מיהו אכתי קשה לר"א דהוא מפרש שתוקי ופסול ולמה בעדות אשה שבגופה כשר לר"ג והא רוב פסולים אצלה אך באמת הדבר נכון דלר"י דפוסל אף ברוב כשרים פוסל וא"כ לענין רוב כשרים שפיר יש לאם מעלה טפי מבתה ולמאן דמכשיר באמת ס"ל לר"א דלא יכשיר ברוב פסולים ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא: