שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ג (ב׳)

ע"ד אשר קשרו המלמדים בני עירנו פה לבוב ומסרו המלמדים שממקומות אחרים באומרם שמקפחים פרנסתם ואח"כ באו לשאול משפטם והנה צווחתי ככרוכיא עבדי בישי בתר דעבדין מתמלכין והנה אמרו שעשו כדין והנה מפני כי בד"ת כתיב ענה כסיל כאולתו לכך הראיתי להם דבטוש"ע חו"מ סי' קנ"ו ס"ו בהג"ה מבואר דמלמדי תינוקות דינם כדין ת"ח והיינו שמותר להם לקבוע בכל מקום שירצו כדין רוכלים ת"ח ועיין בס"ה שם בהג"ה לענין ת"ח והנה פטפטו מדברי המהרי"ק שורש קצ"ד שהובא בב"י שם דבני העיר יכולים לסגור דלתי העיר ולגרום ע"י שרי העיר שימחו בבאים לגור והנה מלבד דזה לא מיירי לענין מלמדי תינוקות רק לענין חזקת הישוב וכמבואר במהרי"ק שם וכן הובא בש"ע בהג"ה ס"ז שם אף גם דהב"ה חולק על המהרי"ק גם בזה והררמ"א לא ראה דברי הב"ה ואף לדברי הב"ח שהחזיק דברי המהרי"ק היינו במקום ששכורין חזקת ישוב וא"כ יש מקום לומר כיון דגם פה לבוב ע"פ חוקי המלך אינו רשאי לדור בה כ"א ברשיון המלך ושריו והוה כשוכרין חזקת ישוב ועיין בכנה"ג שם מ"מ כבר כתבתי דגם דברי המהרי"ק הוא דוקא לענין סתם בני אדם אבל במלמדי תינוקות כ"ע מודו דיכולין אף לקבוע דירה בכ"מ שירצו משום קנאת סופרים תרבה חכמה מכ"ש באלו שאינם קובעים דירתם כאן כ"א בתוך משך הזמן וב"ב אינם כאן והמסים מהפאכטין הוא משלם בביתו וסוף סוף משלם להמלך המס המגיע לו מפאכט הנירות ועיין בש"ע ובכנה"ג דכל שמגיע המס לאותו המלך מקרי פורע המס ומה שפטפטו דמלמדי תינוקות לא מקרי רק דרדקי וחומש הנה דברי שטות ורוח א"צ תשובה ואטו קנאת סופרים תרבה חכמה הוא דוקא בחומש ודרדקי לא בגמרא ואדרבא בזה אני אומר דלענין מלמדי ש"ס ופוסקים יותר גדול עונם מנשוא שהרי קי"ל דאף במקום שנהגו לקבל שכר על המקרא אבל תורה שבע"פ אסור ללמד בשכר כמבואר בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ו ס"ה וא"כ אומר אני ע"ז כדרך שכתב המהרי"א בפסקיו סי' קנ"ח והובא בש"ך יו"ד סי' רמ"ה ס"ק ט"ו דעל קיבול פרס זה אנו בושים דהיאך נחשוב אותו כולי האי להחשיבו פרנסה ומחיה כולי האי לבלתי ישיג אחר גבולו ע"ש ומכ"ש למסור אותם לעכו"ם עי"ז ואף דשכר בטילה שרי ליקח אבל א"כ שוב לא קפחו פרנסתם דכל טעם הרשעים האלו הוא שהם אין להם פרנסה אחרת זולת המלמדות ומלמדי עיר אחרת מקפחים פרנסתם וא"כ שוב ל"ש שכר בטילה דזה אינם מקפחים פרנסתם דע"כ אין להם שום פרנסה אחרת רק זאת וע"כ מצוה על כל איש מי שיש בידו כח ועוז למחות בידם ובפרט כי המלמדים מעיר אחרת בהיותם מעיר קטנה ומחיתם ופרנסתם אינו גדול כ"כ יוכל ללמוד בעד שכר מועט לא כן הרשעים האלה כי לוקחים שכירות הרבה וכל חללי דעלמא אינו מספיק להם ומה יעשו העניים אשר מהם תצא תורה ולא יוכלו להמציא להם מלמד להועיל כי אין לאל ידם לתת שכירות כ"כ ובפרט כי ת"ל העיר גדולה לאלקים וילדים רבים בה ד' ישמרם ד' יודע כי נצטערתי הרבה בזה כי רואה אנכי כי קרן התורה עד לעפר הושפלה ואיש כל הישר בעיניו יעשה ד' ירחם עלינו. והנה הרשב"א כתב במלמד ששכרו בב' דינרין לשנה כל חודש בג"פ ונתעברה השנה אין האב חייב לשלם בעד העיבור ול"ד לקרקע דקרקע בחזקת בעליה עומדת ועוד דמלמד שלמד עמו מדעתו אע"פ דגלי דעתי' דמחמת שכירות השנה לומד עמו א"צ לשלם לו ועוד דהמלמד בן חברו שלא מדעת האב א"צ לשלם לו עכ"ל הד"מ סי' שי"ב בחו"מ בשם שו"ת הרשב"א סי' תרמ"ה וראיתי בקצה"ח שתמה שם דטעם הראשון תמוה דלמה ל"ד לקרקע דכשם דהקרקע בחזקת בעלי' עומדת כך המלמד הוא עצמו בחזקתו קיימא והניח בצ"ע והנה בראשית ההשקפה רציתי לומר דכיון דהא דנוטלין שכר על הלימוד מבואר בטוש"ע יו"ד סי' רמ"ו בשביל שכר בטילה שמניח כל עסקיו ולומד ולפ"ז לא שייך לומר דמוחזק ועומד דהא גוף הלימוד צריך ללמוד בחנם רק מה שמניח עסקיו. והי' יכול לשכור עצמו בפועל ע"ז מגיע לו שכר וא"כ שוב ע"ז לא מקרי מוחזק בעצמו דבעצמו אין מגיע לו שום שכר רק מה שהי' יכול להשכיר עצמו וזה לא מקרי מוחזק ובלא"ה נראה כיון דאינו רק משום שכר בטילה אם כן לכאורה אינו רק מבטל כיסו של חברו דפטור ואף דבאדם חייב על השבת והרי אהדקיה באנדרונא דחייב אך כבר כתב הרא"ש דזה דוקא בהכניסו לחדר וסגר הדלת אחריו אבל אם כבר הי' בחדר וסגר הדלת אינו רק גרמא בנזקין ולפ"ז בשלמא אם צוהו ללמוד בשכר שפיר צריך לשלם לו כיון דבטלו ממלאכה והוה כהכניסו בחדר וסגר הדלת שהרי הטעהו אבל כאן שבאמת הוא השכיר עצמו לשנה והספק הוא על חודש העבור עכ"פ לא שייך מוחזק בעצמו דהא אינו רק מבטלו ממלאכה ואינו רק גרמא בעלמא וז"ב מאד: