שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן א׳ (ב׳)

הגיעני דבריהם מגלה עפה סמוך לקדושת יום הנורא העבר ר"ה לטובה ואם כי הימים האלו ימי בכי' תפלה ותחנונים לעשות את שאינו זוכה כזוכה בכל זאת לבקשתם עברתי תמול בש"ק על דבריהם במרוצה ואם כי לא נתנני הזמן להאריך בכל זאת אבא בפלפלת כ"ש למען הראותם כי ראיתי דבריהם. והנה תורף השאלה א' עשה צוואה שבעה שנים קודם פטירתו וכתב בהצוואה הנני ממנה האפוטרופסים היינו ר' דוד ואשתו כי המה יקחו שכירות השני חנות שלי העומדים אצל הצרקייא בסך שלשת אלפים רובל כסף יקחו ת"י. ב' מהסך השלשה אלפים רובל הנ"ל ישאילו על פ"צ ויהי' שליש הרווח על ישיבה ושליש על א"י ושליש לעניי העיר דפה ולבני אחותי יתן לאחד שהוא רב בעיר ש"ס ווארשא עם אלפסי ולאחיו שלו ש"ס ווארשא בלי אלפסי ולעשות מנין קבוע בביתו משך שנה ותשלום כתובת אשתי וסיים צוואתו בזה"ל והנני מזהיר את יורשיי לבל יהרסו להפיל מצוואתי אף קש"י כי כן נתתי מתנה חלוטה בחיי והאפוטרופסים יקיימו ככל הצוואה כצוואת שכ"מ ומצוה לקיים דברי המת ולא נזכר שום קנין ולא שום חיזוק וחתם בח"י בלא עדים וכן נכתב צוואה בלשון רוסיא ונתנה בפלילים באקט. ואח"כ כתב ואם יהי' יותר מהסך שלשת אלפים רו"כ יתן להאפוטרופסים ויחולק כנ"ל וע"ז באו בני אחותו היורשים והיטב חרה להם על העברת נחלתם לגמרי ורוצים לבטל הצוואה מפני שאין בם מועיל עפ"י דתה"ק וכאשר יתבאר לפנינו וע"ז האריכו מע"ל וחפשו חפש מחופש לבטל כל הצוואה והנה בקשו ממנו לחוות דעתי בזה ובאמת אם נרצה לבאר זאת יכלה הזמן כי בכל פרט ופרט הרבו פלפולים רבים מש"ס ופוסקים ומקום שבעלי תשובה עומדין וכמעט לא הניחו מקום להתגדר. וטרם יהי' כל שיח אומר מה שהאריכו דא"א לבטל ולעקור ירושה דאורייתא באומד הדעת של הדיין הנה מלבד דהביאו בעצמן שו"ת מהרשד"ם חחו"מ סי' שמ"א דכל היכא דקים לן באומד הדעת שדעת המצווה הי' כן מקיימין אותו אפילו לעקור ירושה דאורייתא וכאן נראה בעליל שדעת המצוה הי' כן מקיימין אותו אפילו לעקור ירושה דאורייתא ומ"ש שבסי' שי"ז נראה שחזר בו לא ראיתי שום חזרה בזה אמנם מלבד כל זה בהשקפה ראשונה אמרתי דאין שיעור למה שישאיר נחלה דאורייתא וכל שיש איזה דבר שיקוים בו ירושה דאורייתא סגי בזה וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סי' צ"ב שכתב בהדיא דכל שנתקיים ירושה בשאר נכסים לא אכפת לן וא"כ כאן שנתן ש"ס לקרובי' א"כ קיים נחלה דאורייתא ומצאתי בתוך דבריהם שהביאו כן בשם העיטור וכן ראיתי באמת בעיטור באות מ' מתנה בדרך השני שכתב דכל שכתוב בטופס השטר שיור ד' זוזי גם רוח חכמים נוחה הימנו וכן מצאתי בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' קמ"ז שהביא דברי העיטור שיעור ד' זוזי שיהי' רוח חכמים נוחה הימנו ומע"ל כתבו בשם תשב"ץ להיפוך ולא ידעתי למה ובמח"כ שכתבו על העיטור שלא דייק והביאו בשם ספר מעשה חייא סי' ט' ובאמת אין לדחות דברי העיטור וכל הקדמונים דיהבי שיעור ד' זוזי ולפענ"ד ראי' ברורה לזה מכתובות ד' צ"א דהי' שם מותר דינר אלו נוטלין כתובת אמן וכו' והיינו כל דנשאר ירושה דאורייתא די וכן קי"ל כמבואר בש"ע אהע"ז סי ק"ל ס"ב ודינר היינו ד' זוזי ולכאורה רציתי לומר דשם כתובת בנין דכרין ג"כ שם ירושה דרבנן עלה ואם יש מותר דינר די לקיים נחלה דאורייתא וסגי בנחלה דרבנן אבל כל דליכא נחלה דרבנן לא סגי בדינר אבל ז"א דהרי רבי אמר יסבון תנן כמבואר בב"ב קל"א ואח"כ חזר בו עכ"פ חזינן דאף אם יסבון תנן די במותר דינר וע"כ דאין נ"מ בזה ובדינר מקוים נחלה דאורייתא ות"ל מקום הניחו לי וא"כ כאן שהניח להם ש"ס הרי נתקיים נחלה דאורייתא ואין לומר דנתן להם בתורת מתנה א"כ גם השאר נתן בתורת מתנה ויוכל לעשות בשלו מה שירצה ועתה נבא לעמק הדין והנה במה שהאריכו בפלפולים רבים אי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי כמסירה מעכשיו להדיוט או לא הנה מה בצע באריכות דברים בכ"ז לא ישוו המחלוקת בזה שאף לכל הדברות ולכל האמירות המחלוקת במקומו עומדת ובאמת בזה נקראים היורשים מוחזקים וגם בצדקה לעניים דצדקה לעניים דין הדיוט להם ועיין קצוה"ח סי' רנ"ז ועשו"ת ר"ב אשכנזי סי' ט"ו שכתב בהדיא כמ"ש הקצוה"ח שם אמנם לענ"ד נראה דבר חדש דאף דקי"ל דהנודר ומת אין יורשין חייבין לקיים כמבואר סי' רנ"ב והאריך בזה בשו"ת רמ"א סי' מ"ח לדחות דברי הב"י בזה ומהר"ם פדואה הסכים לדבריו ואני תמה על הקצוה"ח סי' ק"ל שרצה ליישב דברי הב"י ובאמת מה שחידש שם דמצות צדקה יש בה משום שיעבוד נכסים והוי לי' כהלואה דמחויבים היורשים לשלם מנכסי אבוהן ובזה ישב קושית התוס' למה אכפי' ר' אמי לצדקה והא מ"ע שמתן שכרה בצדה אין כופין עלי' וכ' הוא דהצדקה הוא שעבוד נכסים ולא חשיב מתן שכרה בצדה וכופין אותו לפרוע חובו: