שוב ראיתי בת"כ פרק י"ג בפ' ויקרא ה"ד דאמרו יכול מנחות שהן במצה יהי' בבל תקטירו חמץ מנחות שאינן במצה תהי' לא יהי' בבל תקטירו חמץ ת"ל כי כל שאור והנה הק"א פירש שני פירושים והנה מ"ש דקאי על שתי הלחם שהן חמץ מנין שאסור להקטיר הוא תימה דשתי הלחם אינן בהקרבה ועיין מנחות נ"ח דאמרו דשאור הותר מכללו במקדש וכו' ומבואר שם דל"ש לרבות שתי הלחם לבל תקטירו ומ"ש דהכוונה לאותן שלא כתיב בפירוש מצה רק דנלמד מזאת תורת המנחה הוא תמוה דלמה ס"ד דלא יהי' בבל תקטירו דסוף סוף צריך שתהיה מצה וגם היאך נלמד משאור ולפמ"ש א"ש כמין חומר כיון דמ"ש כי כל שאור הוא נ"ט למה שאסר חמץ דחמץ אינו בכלל מצה ואנן מצה בעינן ולפ"ז ה"א דוקא אותו דכתיב מצה בפירוש וע"ז אמר מדכתיב כל שאור וע"כ דמשום דבעי מצה א"כ הכל בכלל ודו"ק.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ג׳ סימן רי״ח (ט״ז)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.