והנה בהא דמבואר בחו"מ סי' ר"ז סי"ט בהג"ה דאם נדר איזה דבר באסמכתא לצדקה או להקדש קונה ע"ש והוא מהמרדכי פ' דו"ה בב"ק דמהר"ם כתב דאמירה לגבוה במקום דמועיל מסירה ע"ש ובסמ"ע מביאו ובאמת אם נימא כמ"ש הר"ן בסוגיא דבר פדא דאמירה לגבוה הוה כמסירה להדיוט וכאלו אמר מעכשיו ע"ש וא"כ הרי מעכשיו מבטל אסמכתא כמבואר שם סט"ו ואף לפמ"ש הרמ"א בהג"ה דבעינן קנו מיניה בב"ד חשוב אפשר דאמירה לגבוה הוי קנו מיניה בבד"ח דאמירה לגבוה ודאי הו"ל כמעכשיו וצ"ע אבל לשיטה הראשונה דמעכשיו לחוד מבטל אסמכתא בכאן ודאי מועיל וגם כל דהוה כמסירה להדיוט ממש הוה כמתפיס זכיותיו בב"ד ומכ"ש לשיטת הרמב"ם דבמחול לך מועיל כל שיש תחת ידו ובהקדש הוה כמו דאיתא בי גזא דרחמנא ול"ש אסמכתא בזה ועיין במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"ה מ"ש בענין זה.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ח (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.