שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן צ״ז (ב׳)

והנה בהא דפריך וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה הדבר יפלא דהאיך תדיר מקודם על סמך שתשאל לחכם אם כן אין כאן לא פתח ולא חרטה ואם בשעת מעשה לא היה בדעתה שתשאל על נדרה אם כן איך נדרה וכבר התעורר בזה בק"א להפלאה שם והנראה בזה דמכאן ראיה ברורה למ"ש המבי"ט ח"א סי' צ"ח דמן התורה לא צריך פתח וחרטה דהרי כתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ומשמע אף בלא פתח וחרטה ורק דרבנן תקנו פתח וחרטה ע"ש ובאמת שזה דבר חדש ולפע"ד מכאן ראיה ברורה ואם כן שפיר מקשה וניחוש שמא תלך אצל חכם ואף דבאמת אין לה פתח וחרטה הא באמת תאמר לחכם איזה פתח וחרטה ואף דבאמת אין הפתח והחרטה אמת מכל מקום מן התורה ל"צ פתח וחרטה ואף דמדרבנן צריך פתח וחרטה מ"מ זה ודאי דרבנן לא תקנו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם הפרו מופר ואף אם נימא דגם בדיעבד לא מועיל היינו לענין מה שעברה אבל פשיטה דאינה באיסור כל ימיה בשביל זה דהרי מן התורה הותר הדבר ואם כן בכה"ג שוב חיישינן שמא תעבור על דרבנן וכבר כתבו התוס' דלר"ה חיישינן שכל שלא תהי' באיסור כל ימיה תלך להפר לה הנדר ומכ"ש בזה שבודאי לא תאסור כל ימיה וז"ב מאוד שלא עשתה איסור רק מה שעברה על תקנת חז"ל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאמאי לא פריך על המשנה ולפמ"ש יש לומר דבמשנה שפיר יש לומר דאף שאין האיסור רק בעת ההוא ל"ח שתעבור אבל לר"ה קשה וכעין מ"ש התוס' לפי דרכם ובזה מיושב היטב מה דהקשו התוס' דאם נימא דגבי חכם מועיל עד"ר מאי פריך וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם והא יש תקנה בעד"ר ולפמ"ש א"ש דהא כל הטעם דל"מ עד"ר הוא משום דאין פתחו וחרטתו של זה כחרטתו של זה וכיון שכן שוב שפיר פריך הש"ס דהא מן התורה לא צריך כלל לפתח וחרטה וז"ב ובזה מיושב ג"כ בהא דפריך גבי נודר ועובד ליחוש דלמא אזיל לגבי חכם והא לא יהי' לו פתח וחרטה ורק דהא מן התורה די בלא חרטה ומיהו שם בלא"ה אתי שפיר דבאמת בעת שנודר פשיטא דנתכוין בלב שלם כיון שקבל דברי חברות ורק דהש"ס פריך דניחוש שמא אח"כ יחזור בו וירצה לשאול על נדרו הן אמת דהדבר יפלא דאחרי שבאמת נדר בלב שלם ומקבל עליו דברי חברות מה"ת לחוש שמא יחזור לסורו לישא נשים פסולות או שלא יגרש הפסולה ולא נוקי כהן אחזקת כשרות דבלי ספק לא יחזור לעשות זר מעשהו לחלל קדושת כהונה ועיין ח"ץ שם מ"ש בזה אמנם נראה דבאמת צריך ביאור הא דתני נודר ועובד יורד ומגרש ולמה באמת לא תקנו שיגרש מקודם ואח"כ יכנס לעבודה וצ"ל דהנה באמת מבואר באהע"ז סי' קי"ז ס"א בהג"ה דבזינתה תחתיו א"צ לגרש משום דמאוסה בעיניו ע"ש ולפ"ז מכ"ש כאן שנודר הנאה ממנה או מכל הפירות שבעולם דמותר לשהות עמה אף בלי שליש ולא חיישינן שמא יבא עלי' דאין לך מאוסה בעיניו גדולה מזה שהרי באמת קיבל דברי חברות והדיר הנאה ממנה ולכך התירו לו שיעבוד עבודתו ואח"כ יגרש וז"ב לדעתי.