שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ט׳ (ג׳)

והנה במ"ש למעלה בשנים שעשאוהו נראה לפע"ד כעת בהא דאמרו בשבת דף צ"ג דאמר רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו חייבין ואמאי לבעי שיעור טביחה לזה ושיעור טביחה לזה לאו משום דאמרינן שיעור אחד לכלם ובראותי כן תמהתי דהא בב"ק דף ע"ח ובב"מ דף ח' בטביחה בין לרש"י ובין לתוס' חייב דכל שאמר לי' צא וטבח לי נעשה שליח ומה ענינו לשיעור כל אחד וכפי הנראה רמז לזה הגאון מוהרי"פ ז"ל במ"ש ומצוה לישב אך לפע"ד לק"מ דכאן אין הפירוש שטבח לדעת חברו רק שטבחו שניהם כאחד ובזה ל"ש שליחות ובעי שיעור טביחה לכל אחד וע"כ דסגי בשיעור אחד ובאמת לא הבנותי כלל היאך שייך שיעור לכל אחד הא מכיון דשחט אחד כשיעור שוב הו"ל כמתה וכדאמרו וכי מתה עומד ומולק וא"א לצמצם מיהו י"ל דבאמת הכי קא קשיא לי' דהרי בעי שיעור טביחה לכל אחד וא"א וע"כ דסגי בשיעור אחד ועכ"פ אין ענינו לזה שאמרו בב"ק וב"מ הנ"ל ומהתימא על הגאון עין משפט שרשם כאן פ"ב מגניבה הי"ד והמעיין שם ימצא דשם מיירי מאם טבח אחד מהם ומחלק בין טבח ומכר לדעת חברו או שלא מדעתו אבל מטבחו שניהם כאחד לא מיירי שם ובאמת מה שהשמיט הרמב"ם הדין הלז הוא פשוט דהרי הש"ס מביא הרבה ראיות דסגי בשיעור א' לכלם וכן פסק הרמב"ם פ"א משבת הי"ז א"כ א"צ להביא זאת וז"פ הן אמת דדברי רבינו פ"ב מגניבה הנ"ל לכאורה סתומים שכתב דשותפין שגנבו אם טבח אחד מהן או מכר מדעת חברו חייב שלא מדעת חברו פטור מתשלומי דו"ה וחייבין בכפל ולא ביאר היאך היו הגניבה אם מיירי שהגביהו שניהם או אפילו לא הגדירה רק אחד ומטעם המגביה מציאה לחברו דמיגו דזכה לנפשי' אז אפילו רק עשה מדעת חברו כמ"ש רש"י ולרש"י באמת אין חילוק בין גניבה לטביחה ומכירה ובאמת לשיטת התוס' דשותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם א"כ היו יכול הש"ס לדייק דסגי בשיעור אחד לכלן דאל"כ כל שהגביה אחד שיעור הגבהה הרי א"א עוד להגביה השני דהא כל שהוגבה מכח אחד הרי הוא מונח באויר ואיך שייך הגבהה ומיהו הט"ז בסי' שס"ו באו"ח כתב דמועיל הגבהה אף באויר וע"ש בגליון הט"ז ובמעשה אלפס בזה מדברי הריטב"א בע"ז דף ע"א ע"ש ועקצה"ח סי' שמ"ח מ"ש בישוב דברי רש"י.