שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן פ״ו (ג׳)

ועתה נשוב לדינא הנה כבר האריך הנו"ב סי' פ"ו במהד"ק דלשיטת הר"ן ודעימיה דלא בעי מוכח מתוכו אינו מעכב שם הנהר ע"ש אך לפע"ד יחזיק שם הנהר שבעירו בשם יעזר שלשים יום ויכריז בב"כ ובב"מ ששם הנהר בעירו הוא כך ואז יוכל לכתוב בשם הנהר ובפרט הנו"ב מהד"ק סי' פ"ז פ"ח לענין שם העיר ומכ"ש בשם הנהר ובפרט שכאן הולך ונקרא בשם יעזר כנלפע"ד ברור. ובמ"ש מיושב דברי רש"י שכתב דמשום חומר דאשת איש הרי מבואר דא"א חמור והה"מ כתב להיפך ולפמ"ש לענין מוכח מתוכו באמת גט חמור ולענין נפילה ממון חמור וכמ"ש. ומ"ש למעלה דכל דחיישינן לנפילה שוב לא אתרע חזקת ממון הנה יש להוסיף דכל דחיישי לנפילה שוב יכול לדחות כל אחד ואחד וא"א לשלם כלל אלא די"ל דכותבין הרשאה זה לזה אבל כל דיוכל לטעון פרעתי שוב א"נ ודו"ק היטב. תשובה להרב החריף מוה' מענדיל כהנא מזבאריז וכעת אבד"ק טאסט. אשר שאל בדבר העירובין שבעירו שם שהצ"ה שם צריך למשך ברוחב דרך המלך מצד זה לצד זה ולאורך הדרך מפסיק הטעליגראף אשר הוקם שם מטעם המלך וחולק כל העיר לשנים ולכאורה כל דין צ"ה יש עליו שהשפודין מונחים על העמודים והוא חולק העיר לשני מבואות וכיון שכן איך מועיל צ"ה להמבוי הלז היינו קנה האחד שבצד מבוי אחד למבוי חבירו והא ודאי דשני חצירות או שני מבואות ופתח ביניהם לא מהני היתר האחד לחבירו ועל זה התחיל לדון דבפחות מעשר אין צריך תיקון כלל אם אינו מפולש כיון דמבואר בסי' שס"ג דמבואות שלנו דין חצירות להם וחצר פרצתו בעשר ואף במפולש מבואר דמהני ולא בעי צ"ה כמ"ש התוס' בעירובין דף ה' ד"ה ק"ו דבחצר מהני עומד מרובה בכל ד' רוחות וה"נ משמע בדף ז' למה דס"ד דהש"ס דהא דרב דמבוי שנפרץ לחצר במלואו מבוי אסור הוא משום פילוש ואפ"ה חצר מותרת ואף דבדף כ"ה ע"ב שם ד"ה וכי אויר משמע דקרפף שנפרץ משני צדדים צריך צ"ה ע"כ צ"ל דקרפף דינו כמבוי לענין זה כיון דלית בי' דיורין ועל זה הביא דברי הש"ס עירובין דף ח' ע"ב וברש"י ד"ה ולרבה ובמהרש"ל שם מבואר דחצר מותר אף במפולש והמהרש"א חולק שם ע"ז ומעלתו תמה על המהרש"א דלדבריו גם בנפרצה זה שלא כנגד זה הוה מפולש ולא גרע ממבוי עקום דדף וא"ו וע"כ דעיקר מה דמחלקין בין נפרצה זה כנגד זה ובין זה שלא כנגד זה רק לענין המבוי ולא לענין החצר אבל תימה על המהרש"ל והמהרש"א דנעלם מהם במחכת"ה דברי התוס' בעירובין דף צ"ד ע"ב ד"ה מ"ש שכתבו לחלק בין נפרצה לר"ה או לבקעה אבל בנפרצה למבוי או לחצר אחרת לא ע"ש ולפ"ז בנפרצה זה כנגד זה דהוה כנפרצה לבקעה כיון דהמבוי מפולש אסור ואם אין המבוי מפולש מותר אף בנפרצה זה כנגד זה החצר מותר ולפ"ז אין חילוק בין מבוי לחצר וגם במבוי דוקא בבקעה מכאן ובקעה מכאן הוה מפולש כדמשמע בדף וא"ו ועדיין רוצה להחזיק דזה דוקא בשפרוץ מרובה על העומד אבל בעומד מרובה על הפרוץ מותר בחצר אף בנפרצה לבקעה כמ"ש התוס' בעירובין דף וא"ו ד"ה ק"ו ובזה א"ש אף להס"ד דרב אוסר המבוי מטעם מפולש ואפ"ה החצר מותר משום דהעומד מרובה על הפרוץ וכן משמע כל הסוגיא דשיירא שחנתה בבקעה וכן בהא דאבעיא בדף ט"ז ע"ב בערב מאי ע"ש ולפ"ז גם בעיירות שלנו שיש להם דין חצר יש להתיר בפחות מעשר בלי תיקון ועל זה נסתפק מעלתו דהרי הרמ"א כתב דבעי צ"ה משמע דלענין זה אין להם דין חצר ועוד האריך בזה ויבואר לפנינו ברצות ד' והנה אם כי מעלתו יפה פלפל בזה בכל המקומות שיש לדקדק אבל באמת כבר קדמו בזה הגאון בעל אהע"ז סי' שס"ה ושם האריך דגם חצר אינו ניתר במפולש לרה"ר ומחלק בין מפולש לרה"ר דנראה לבני החצר שמפולש לרה"ר בזה אף בחצר אסור ושאני מבוי שנפרץ לחצר דלבני החצר אינו נראה כמפולש לרה"ר כיון דנשארו גיפופין דניכר שנכנס למבוי ע"ש האריך והביא כל המקומות דנראה שחצר אפילו במפולש שרי בדף ח' ודף צ"ד וחילק דשם אינו מפולש לרה"ר ע"ש שהביא מתוס' דף י"א ואף דראייתו מדף ה' לפע"ד אינה ראיה דהמעיין בדף וא"ו ימצא דר"ה בריה דר"י ס"ל כר"ח בר רבא א"ר והוא לא מחלק בין בקעי בה רבים או לא ע"ש אבל גוף הדבר נכון בעצמותו באופן שגם בחצר אינו ניתר במפולש לרה"ר גם מה שהאריך אם יש למבואות שלנו דין חצר ממש גם כן כבר קדמו המ"א סי' שס"ה ס"ק ד"ו ע"ש.