שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן פ״ו (ב׳)

והנה בגוף הקושיא שהקשיתי דהא נפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן נראה לפע"ד אחר העיון דהנה אף שלנפילה דיחיד לא חיישינן היינו מצד הסברא דהיאך שייך שימצא זה ששמו כשמו אבל מוכח מתוכו לא הוה דעכ"פ יש לחוש שמא נפל וניהו דל"ש שימצא זה אבל מוכח מתוכו לא מקרי וכמ"ש לעיל מזה כמו בסי' כל דחיישינן לשאלה לא הוה סי' מובהק וה"ה בזה ויתכן יותר דהנה מוכח מתוכו היינו בירור גמור וכל דיש לחוש לשאלה אף דלא חיישינן לנפילה דיחיד היינו משום דל"ש והרי לא עדיף מרוב ורוב גם כן לא מקרי בירור כמ"ש השט"מ בב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי יעו"ש וה"ה בזה ולפ"ז אף בשטר להס"ד דבעי מוכח מתוכו ועיין תומים סי' מ"ט ס"ק ז' אף דהוה נפילה דיחיד מ"מ מוכח מתוכו לא חשיב וז"ב ובזה מיושב קושית הקצה"ח שהקשה מה מדמה שטר חוב לגט ולפמ"ש א"ש דלענין נפילה באמת איסור קי"ל מממון דבממון אין הולכין אחר הרוב משא"כ בגט אבל לענין מוכח מתוכו גט חמור ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דלא חיישינן (לנפילה) משום חומר א"א והיינו אף דגט צריך להיות מוכח מתוכו מכל מקום לא חיישינן ממילא שמעינן כ"ש לשט"ח ובזה מיושב היטב דברי הב"ש דלר"מ ניהו דלא חיישינן לנפילה הרי בלא"ה לא חיישינן לנפילה דיחיד אליבא דכ"ע ורק דבעי מוכח מתוכו וא"כ ה"ה ממילא חיישינן אף לנפילה דיחיד וז"ב.