שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ט (ח׳)

והנה במ"ש למעלה לענין שפחה אי איכא איסור תורה ק"ל כעת דאם נימא דאינו רק מדרבנן אם כן איך גזרו משום נשג"ז או נשג"א והא שפחה אינו רק מדרבנן והו"ל גזירה לגזירה ואולי חדא גזרה הוה דמצוי יותר שפחה מנכרית א"א וצ"ע. ודרך אגב אזכיר מה שאמרתי בישוב קושית המלמ"ל פ"ג ממלוה דלמה לא ילקה גם בעני כיון דלא הוה לאו הניתק לעשה גבי עשיר ממילא גם בעני לוקה וכמ"ש הרמב"ם לענין לאו דתמורה ע"ש בפ"א דתמורה ולפע"ד באמת ל"ד דבאמת בתמורה לא הוה לאו הניתק לעשה דהעשה אינו מנתק הלאו לגמרי דהתורה רצתה שלא ימיר וניהו דקנסה התורה שאם המיר יהי' גם כן תמורתו קודש מכל מקום זהו קנס דהתורה קנסתו לזה וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מתמורה הי"ג ואם כן לא הוה לאו הניתק לעשה לגמרי דבמה תיקן ללאו בזה וא"ל דלפמ"ש הרמב"ם פ"ד מתמורה כל כוונת התורה הי' שלא יבא להחליף טוב ברע ואם כן כל שהתורה אמרה שאם ימיר יהי' קודש שוב תיקן להלאו דזה אינו דהרי חזינן דבציבור לא אמרה תורה שאם המיר מומר ואפ"ה גזרה תורה דלא ימירו ואם כן עיקר כוונת התורה הי' שלא ימירו כלל ואם כן לא הוה לאו הניתק לעשה וזה לדעתי כוונת הרמב"ם שכתב שאין לאו שבה שוה לעשה וא"כ שוב לא הוה עשה הניתק לגמרי ללאו ולכך לוקה אף ביחיד אבל במשכון שכל שמחזיר המשכון הרי מקיים הלאו שהתכלית של הלאו הי' שלא יקח משכון וניהו דבעשיר א"צ חזרה היינו משום שהוא עשיר לא כוונה התורה בשביל תקנת הממושכן רק בשביל אכזריות של הממשכן ולכך בעשיר לא צותה להחזיר דא"צ העשיר לזה משא"כ בעני המקיים הלאו לגמרי ואם כן גם בעשיר מקרי ניתק משא"כ בתמורה כנלפע"ד.