שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ס״א (ט׳)

והנה בשבת דף מ"ב אמרו למימרא דשמואל כר"ש ס"ל והא אמר שמואל המכבה גחלים של מתכות וכו' אבל לא גחלת של עץ ואי ס"ד דס"ל כר"ש אפילו של עץ נמי והקשו בתוס' ד"ה אפילו ומאי ס"ד דמקשה וכי משום דסבר שמואל כר"ש באינו מתכוין יסבור כמותו במלאכה שאינה צריכה לגופה והוא תימה רבה ולפע"ד נראה דבר חדש ע"פ מה שמצאתי מרגליות טובה בס' מעשה רוקח על התורה שנדפס מחדש מהחסיד הגאון מהר"א אבד"ק אמשטרדם פרשת ויקהל דהא דפליגי ר"י ור"ש במלאכה שא"צ לגופה דר"י מחייב ור"ש פוטר הוא דהנה רש"י כתב בחגיגה דף יו"ד ד"ה מלאכת מחשבת שהמחשב חשבה בדעתו ונתכוין לה ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיבא אלא במשכן הוא דכתיב ולפי שסמך בפרשת ויקהל פרשת שבת לפרשת משכן אנו למידין מלאכת מחשבת לשבת ולפי"ז ר"י דלא דריש בכל התורה כולה סמוכין רק במשנה תורה א"כ לכך ס"ל גם מלאכה שא"צ לגופה נמי חייב דלא ס"ל מלאכת מחשבת כלל אבל ר"ש דדריש סמוכין בכל התורה לכך ס"ל דפטור עי"ש ודפח"ח ולפי"ז דהסברת הש"ס דגם אינו מתכוין תלוי בפלוגתא דר"י דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור הוא משום דכל עיקר טעם דאינו מתכוין דפטור כתב רש"י בב"ק דף כ"ו והוא מפורש שם בש"ס משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה והרי ר"י לא ס"ל הך דמלאכת מחשבת וא"כ ממילא תלוי הנך פלוגתות בהדדי ומיושב היטב קושית התוס' ובזה יהי' נסתר מחמתו מ"ש בש"מ ב"ק דף מ"ו ע"ב דנזיקין שלא בכוונה דר"י מחייב תלוי גם כן בזה דר"י לשיטתו דמחייב בדבר שאינו מתכוין בשבת ולפמ"ש כאן אי אפשר לומר כן דשאני שבת דלא דריש מלאכת מחשבת ועיין במפה"י בדף מ"ב מ"ש שם גם כן לדחות בע"א דברי הש"מ הנ"ל ואברא דבגוף הדבר שחידש הגאון דלר"י לא שייך כלל מלאכת מחשבת לכאורה הדבר תלוי בהא דנחלקו בשבת דף מ"ט דאבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי דלמ"ד כנגד מאנחת המשכן זה מכח סמוכין כמ"ש רש"י שם אבל למ"ד כנגד מלאכה מלאכתו שבתורה א"כ אינם מכח סמוכין כלל הן אמת דהרשב"א בחידושיו כתב דגם אותו מ"ד דלמד ממלאכה מלאכתו הוא רק על מספר המלאכות אבל חשיבות המלאכות ילפינן ממשכן וא"כ גם לר"י דלא יליף מסמיכות אין לו טעם ללמוד על חשיבות המלאכה אמנם נראה דלפמ"ש התוס' ביבמות דף ג' דאף שר"י לא דריש סמוכין בכל התורה דוקא כשאינו מוכח אבל כשמוכח אז דרשינן סמוכים א"כ כיון דיש לנו לימוד ממלאכה מלאכתו שוב מצינו למילף לענין חשיבות ממלאכת המשכן אברא דאכתי קשה לר"י דס"ל בשבת ע"ה ע"ב דיש מ' מלאכות א"כ ע"כ דלא למד ממלאכה מלאכתו דאינו רק ל"ט אך נראה דהנה הש"ס בדף מ"ט אמרו קא מספקא לי' משום דכתיב והמלאכה היתה דים ממנינא הוא והא כמ"ד לעשות צרכיו הוא נכנס או דילמא ויבא הבית לעשות מלאכתו ממניינא הוא ולכאורה צ"ב דמאי נ"מ מהיכן ילפינן אי זאת ממנינא או זאת ממנינא והנראה בזה דהנה לכאורה ל"ב למה דריש רב לעשות צרכיו הוא נכנס להוציא לעז על אותו צדיק ולהוציא הקרא ממשמעו דלעשות מלאכתו ממש אך נראה דהנה רב ס"ל כר"י בדבר שאינו מתכוין ולפ"ז באמת הוא נכנס לעשות מלאכתו ממש רק כל שנכנס לעשות צרכיו שוב אינו מתכוין לאותו מלאכה ואנן מסופקים אי דבר שאינו מתכוין אסור או לא ולפ"ז לר"י דס"ל דשא"מ גם כן אסור יוכל לחשוב גם לעשות מלאכתו בכל המלאכות ולפי"ז לשמואל דס"ל בדבר שאינו מתכוין כר"ש לכך דריש בסוטה לעשות מלאכתו ממש והוא ע"ד דרוש.