שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ט (ג׳)

והנה מ"ש מעלתו לתמוה דדברי התוס' ד"ה מאי נסתרה ס"ל סברת הרשב"א והאריך בזה כ"כ בזה בתשובה הנ"ל שהשגתי על דברי אמונת חכמים וכעת ראיתי בדברי מעלתו שהגאון מהרי"ט אלגזי דף ע' בדפוס פ"ב העיר קצת ממ"ש ונהניתי והנה מעלתו כתב בישוב קושית עצי ארזים הנ"ל דהנה באמת צריך ביאור כיון דר"ע יליף דיש ממזר בח"ל מולא יגלה כנף אביו כמבואר בדף מ"ט אם כן אמאי באמת יהי' חלוק ח"ע מח"ל דבח"ל שאינם ש"ב יהי' ממזר לר"ע ולמה בח"ע לא יהיה ממזר הנה לפע"ד באמת התוס' יוה"כ הרגיש בזה ביומא דף פ"ג ע"א והביא מזה ראיה דלא כהרמב"ן דס"ל דמ"ע חמור מל"ת ולפע"ד יש לומר דגם להרמב"ן ניחא דהמעיין ברמב"ן ימצא דהטעם דמ"ע חמור ודוחה ל"ת היא משום דיותר חביב בעיני ד' מי שעובדו בקום ועשה ממי שאינו עובר בשב ואל תעשה ולפ"ז זה לענין קיום מ"ע בפועל אבל ח"ע דאינו רק לאו הבא מכלל עשה אם כן ודאי יותר ניקל מח"ל ממש וזה ברור לפע"ד והנה מעלתו יצא לדון בדבר החדש דלפמ"ש התוס' ביבמות דף ה' ע"א ד"ה ואכתי דיש חילוק בין אינו שוה בכל דגילוח דליתא רק בזכרים ובין לאו דאלמנה לכה"ג דשוה גם בנשים שגם היא מוזהרת ע"ש ולפ"ז בבעולה לכה"ג שחידש השושנת עמקים בכלל ג' דלא שייך רק על הכה"ג לבד ולא עליה וא"כ בזה מקרי לאו שאינו שוה בכל ולכך שפיר יש חילוק לענין ממזר דדוקא בעולה לכה"ג מקרי עשה שאינו שוה בכל דאינו נוהג בה משא"כ אלמנה לכה"ג דגם היא מוזהרת ומעתה גם העשה דוהיא נטמאה דאסורה לכהונה דגם היא מוזהרת זה לא מקרי עשה שאינו שוה בכל הנה באמת דבר חכמה אמר אבל תיכף בראשית ההשקפה הרגשתי בדברי התוס' חגיגה דף י"ד שכתבו בהדיא דגם היא בכלל האיסור דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח קרי בי' יקיח וראיתי שמעל' כ"ת הרגיש בזה וכתב שדברי התוס' תמוהים כמ"ש הטורי אבן שם ובשעה"מ בסוף פי"ז מא"ב אך חלילה לדחות דברי התוס' וחייבין אנו למשכוני נפשינו אדרב מאורן של ישראל בעלי התוס' ז"ל ולפע"ד נראה דהנה בתוס' רי"ד כתב בפרק האומר גבי אשתו זינתה בע"א דבמעיד על אשה שזינתה או שהיא גרושה ורוצה לפוסלה מן הכהונה הו"ל דבר שבערוה ובש"ש פט"ו משמעתא וא"ו תמה על זה מדברי הרמב"ם פט"ו מסנהדרין שכתב דאיסור בע"א הוחזק כגון שאומר על אשה שגרושה או זונה היא ואח"כ בעל בעדים שהתרו בו לוקה אף שאיסור בע"א ע"ש הרי שגרושה או זונה אינו דבר שבערוה ע"ש שנדחק ולפע"ד נראה בפשיטות דהנה באמת מה שמעיד שהיא גרושה או זונה ואסורה לכהן כ"ז שהכהן לא נשאה אינו דבר שבערוה ואינו רק איסור גרידא אבל אם ע"א מעיד באשה שנשאת לכהן והוא אומר שהיא גרושה אם כן הוה דבר שבערוה ואינו רק בשנים ואם כן דברי הרמב"ם נכונים שזה גופא חידש הרמב"ם דמה שמעיד שהיא גרושה כ"ז שלא נשאת לכהן אינו רק איסור גרידא ונאמן עד אחד ואח"כ כשבעל לוקה שעיקר איסורו כבר הוחזק בע"א אבל התוס' רי"ד מיירי במעיד על אשה שנשבית ורוצה לפוסלה לכהונה הוה דבר שבערוה היינו שמעיד באשה שכבר נשאת לכהן או שהכהן רוצה לשאנה וזה מוכח מהא דאמרו ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו בשנים והיינו אם עומד ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חליצה כמבואר שם וא"כ הדברים ברורים וגם בק"א להפ"י בקדושין ס"ג אות צ"א עמד בזה על הרמב"ם מדעתא דנפשיה ולא ראה דברי התוס' רי"ד ולפמ"ש א"ש ולפ"ז שם שרוצית לשא כהן שפיר אמר ר"י דאינה נאמנת דהו"ל דבר שבערוה ואין אשה נאמנת אבל כאן בבעולה לכ"ג דאין שום דבר ערוה בח"ע דלא נעשית זונה ואין הולד ממזר ולא שום פסול רק איסור גרידא שפיר כתבו התוס' דכיון דלגבי עצמה נאמנת לכך נאמנת לגבי הכה"ג והא דצריך להאמין מתורת שנאמנת על עצמה אפשר לומר לפמ"ש השטה מקובצת בכתובות ע"ב דאשה אינה נאמנת כלל באיסורין ולפע"ד טעמם הוא לפמ"ש הר"ן ביומא דאשה חשודה על לפני עור א"כ לכך אינה נאמנת ולפ"ז צריך לומר הא דספרה לה דנאמנת הוא משום דנאמנת לגבי עצמה וכמ"ש הרמב"ן בריש גיטין וז"ש מתוך שנאמנת על עצמה נאמנת על הכה"ג גם כן וכאן ע"כ איירי בידוע שמכשר נתעברה ועכ"פ לא נבעלה לפסול דאם לא כן בלא"ה אינה נאמנת או שהיא במקום שאין פסולין שם וכדומה אחר זמן רק מצאתי במח"א הלכות עדות סי' י"ג ובשעה"מ הלכות סנהדרין שכתבו גם כן ליישב דברי הרמב"ם דחשיב גרושה וזונה דאיסור בע"א הוחזק כמ"ש ונהניתי מאד.