שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ט (ב׳)

והנה מה שחידש העצי ארזים דכיון דגלי קרא דונטמאה דאף אנוסה בכלל טומאה לכהן אם כן היא שוב בלאו דטומאה וכמ"ש הרשב"א לענין ספק סוטה איכא לאו גמור משום טומאה ואם בא בעלה עליה לוקה וע"כ משום דכיון דגלי קרא דאחרי אשר הוטמאה גם ספק סוטה נכנסה בכלל לאו זה והוא הדין כאן כל דהיא בכלל ונטמאה לענין כהונה היא בכלל לאו סוטה דאחרי אשר הוטמאה הנה מלבד דיפה דחה מעלכת"ה דהתוס' חולקים על סברת הרשב"א לענין ספק סוטה כמ"ש ביבמות דף י"א ד"ה צרת דיש לחלק בין סוטה ודאי דטומאה דכתיב בעריות הוא דסוטה ודאי ע"ש ומ"ש המלמ"ל על סיום דברי התוס' דהקשו למה פריך ותתיבם יבומי והלא הרא"ש כתב שם כל דלא כתיב בלשון לאו ולכך פריך דתתייבם ומעלתו כתב להגיה בדברי התוס' ולפע"ד א"ש בפשיטות דבאמת הרא"ש דייק דאפילו ספק ערוה לא מקרי ולכך פריך דתתיבם אבל התוס' לא ניחא להו בזה וס"ל דעכ"פ ספק ערוה מקריא ניהו דלא כתיב בלשון לאו אבל סוטה ספק הוה ולא תתייבם מספיקא ובאמת מ"ש מעלכת"ה שש"ב הגאון מוה' דוב בעריש ז"ל אבד"ק לובלין תמה על הרא"ש כיון דעכ"פ ספק זינתה א"כ איך תתייבם מספק והלא אשת אח שלא במקום מצוה אסורה לפע"ד זהו באמת קושית התוס' דניהו דלא כתיב בלשון לאו אבל אכתי ספק ערוה היא ולמה תתייבם וז"ב ופשוט בדבריהם ואני כתבתי בתשובה אחרת בדברי התוס' והרא"ש בזה ואכ"מ ושם תמהתי על אמונת חכמים ע"ש ועכ"פ אני תמה על גוף דמיונו ששם עכ"פ ספק סוטה הוא והתורה עשה כודאי אבל כאן באמת אנוסה היא ורק דלענין כהונה כתיב ונטמאה אם כן אין לך בו אלא חידושו דאינו רק עשה ולא לאו וז"פ.