שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ח׳)

והנה הוגד לי קושיא על מ"ש התוס' דאיך שייך בנזיר תנאי והא אי אפשר לקיים על ידי שליח וכתבו דקרבנות יכול להביא על ידי שליח ועל זה הקשה חכם אחד בהא דאמרו בנדרים דף י"ט הריני נזיר על מנת שיהא בכרי הזה מאה כור וכו' ושם אמרו דתניא הריני נזיר שמשון וליתא בקרבנות דנזיר עולם ונזיר שמשון ליתא בקרבנות ואיך שייך תנאי ועל זה כתב דשם דהתנאי לעבר לא בעי משפטי תנאים דכל הטעם דמשפטי תנאים הוא משום דאל"כ היאך יכול התנאי לבטל המעשה וזה בתנאי דלהבא משא"כ בתנאי דלעבר דתיכף נתבטל המעשה על ידי התנאי וה"ה בזה דזה אם אין בכרי הזה מאה כבר נתבטל המעשה והנה שאל אותי חכם אחד דזה תימה דאם כן בסוטה דהי' על לעבר לא שייך משפטי התנאים ובקידושין ס"ב מבואר להיפך ואמרתי לו שהסברא הלז חידש המלמ"ל פ"ו מאישות ודחה מהך דסוטה ועיין באבני מלואים סי' י' הביא שסברא זו כתב הר"ן בחידושיו ורק דכפילא מיהא צריך לר"מ ע"ש וא"כ הדברים נכונים שוב ראיתי כל הדברים בכסא דהרסנא סי' ר"ד ות"ל כוונה נפשי לכ"ז. והנה בגוף ענין מתנה על מ"ש בתורה דלא מהני נראה לפע"ד דהוא כעין דאמרו בתמורה דף כ"ה אמר על בכור עם יציאת רובה הרי הוא עולה ל"מ דהו"ל דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין וה"ה בכה"ג דמתנה על מ"ש בתורה דאמרינן דאי אפשר להתנות שיתבטלו דברי הרב זה אי אפשר שיתבטל דברי הרב ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ובזה נראה לפע"ד הא דנחלקו ר"מ ור"י בדבר שבממון אם מועיל התנאי על ד"ת דהוא מטעם זה דר"מ ס"ל דמתנה על מ"ש בתורה אף בממון לא מועיל מטעם דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ור"י ס"ל דכיון דהוה ממון וכל עיקר דברי הרב הוא רק בשביל שלא יזיק ממונו של חברו ואם כן כל שרוצה למחול מועיל דלא מבטל דברי הרב דגם הרב לא אמר רק משום שמפסיד ממונו של זה וכל שמוחל ומתנה הו"ל כאלו אמר קרע שיראין שלי והפטר וא"כ בזה פשיטא דאינו מבטל דברי הרב והוא הדין במתנה וזה ברור כשמש ובזה מיושב הא דאמרו בריש המדיר דמיירי שמדיר לה כשהיא ארוסה וניסת ופריך ניסת הא סברה וקבלה והקשה אותי הרב מוה' אברהם קאמפף דהא חזינן דמהדר לאוקמא המשנה כר"מ ע"ש בדף ע"א ואם כן לר"מ דס"ל אף בדבר שבממון ל"מ תנאי וגם מחילה ל"מ לר"מ כמ"ש הה"מ והרשב"א דטעמי' דר"י משום מחילה וממילא לר"מ ל"מ ואם כן אטו כשניסת דסברה וקבלה גרע מאלו התנה בפירוש דל"מ ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דר"מ הוא מטעם דמתנה על מה שכתוב בתורה הוה כדברי הרב ודברי התלמיד ולפי זה הרי בתמורה שם כתבו התוס' דאי אמר ביציאת מיעוטא דאז לא חל תורת בכור מצי לחול דברי התלמיד אף שמונע אח"כ דברי הרב והוא הדין כאן כיון דהדירה כשהיא ארוסה ואם כן אז לא היה שייך דברי הרב דארוסה אין לה מזונות ואם כן אף שאחר כך מגיע דברי הרב כשנשאת מ"מ חל התנאי מקודם ודו"ק היטב שוב ראיתי בקצה"ח סי' ר"ט והנה לפי דבריו דגם ר"מ מודה דמתורת מחילה מועיל רק מתורת שאין לך דין זה לא מועיל לר"מ ע"ש אם כן לא קשה מידי קושיתו אבל לפענ"ד מ"ש הוא נכון ודו"ק.