שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ז (ג׳)

והנה בהא דאמרו שם אמר רב אדא שאני התם דקאסרה שעה אחת לפני מותו ונדחקו רש"י ותוס' דמה זו שנויא הא כמו כן יש לומר להיפך כדפריך ר"פ ובאיזה סברא נחלקו ולפע"ד נראה דהנה הנו"ב שם רצה לפרש בסי' נ"ה שם דשמא ימות חיישינן משום דלאדם אין חזקה שלא ימות שודאי ימות ולכך חיישינן בכל רגע שמא ימות אבל כשעבר אותו רגע ואנו דנין אם כבר מת על זה אמרינן דיש לו חזקת חי אבל באמת זה לא מסתבר דכל זמן שלא נודע שמת אין לחוש שמא ימות דהא יש לו חזקת חי ומהראוי לומר שעדיין לא ימות ועכ"פ על זמן מועט ודאי מהראוי לאוקמא בחזקת קיים והנ"ב הרגיש שם בסי' נ' בזה וכתב דעל להבא ל"ש חזקה ע"ש אבל לפע"ד נראה דכל הטעם דמהראוי לומר דלא ימות הוא משום חזקת חי דמעיקרא ולפ"ז כשאסרה על שעה אחת קודם מיתתו אם כן גם אז לא אתרע חזקת חי ומכל מקום נאסרה דהרי אסרה שעה אחת קודם מיתתו ואם כן שוב חיישינן שמא ימות אחר השעה וכעת היא שעה אחת קודם למותו ושוב אינו סותר חזקת חי וממילא יש לחוש שמא ימות שזה ודאי שסופו למות ועל זה דחה ר"פ דמכל מקום יש לומר דלמא איהי מיית ברישא וא"כ שוב גם זה אינו ברור דניהו דזה אין לו חזקה שלא ימות הא גם היא אין לה חזקה זו ואם כן יש לומר שהיא תמות ואם כן מותרת כעת ועל זה חידש רבא דשמא ימות חיישינן והיינו כמ"ש ר"ת דכאן עכ"פ יש לחוש שמא הוא שעה אחת קודם למותו ועל זה חיישינן ולדעתי יש לומר דזה סברת ר"ת דעכ"פ כל שאסרה שעה אחת קודם מותו לא מקלקל החזקת חי דמעיקרא ובכה"ג חיישינן ואף דר"פ דחה דגם היא אין לה חזקה אבל עכ"פ מדי ספק לא יצא ואסורה לאכול בתרומה עכ"פ מדרבנן ועיין בנדרים דף ג' ע"ב דאמר רבא כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהי' נזיר דמן ההוא שעתא הו"ל נזיר מידי דהוא אאומר לאשתו הרי"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי דאסורה לאכול בתרומה מיד אלמא אמרינן כל שעתא דלמא מיית הכא נמי לאלתר הוה נזיר דאמרינן דלמא השתא מיית ועיין ברש"י והרא"ש מ"ש בזה ובאמת הדברים כפשטם דמזה ראיה ברורה לשיטת ר"ת דבכה"ג חיישינן לשמא ימות לרבא ובאמת לשיטת הנו"ב בסברת ר"ת אינו דומה נזיר לתרומה וכמובן ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ג ממעשר שני ה"ח מה שבאר כוונת הרא"ש בנדרים ובאמת לפמ"ש אין צריך לכל דברי הרא"ש דבכה"ג שפיר חייש רבא לשמא ימות.