שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ג׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

והנה מ"ש רש"י בפסחים דף ל"ה ע"ב דמאי הא לא חזי ליה ופירש רש"י דאמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו יצא מי שיש לו איסור אחר א"נ משום מצוה הבאה בעבירה ואח"כ לענין טבל דמוקי הש"ס בטבל טבול מדרבנן פירש"י משום מהב"ע והקשה מהרש"א דלעיל פירש"י משום איסור בל תאכל חמץ וכו' ובטבל לא פירש כן ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה לכאורה צריך ביאור מ"ש רש"י גבי דמאי דנתמעט מקרא מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ הא דמאי רק מדרבנן ואיך שייך למעט מקרא אך לפי מה שכתבתי בתשובה לחדש דהא דאמרו דמאי דרבנן משום דרוב ע"ה מעשרין הם והתוס' הקשו בבכורות דף כ' ד"ה ואבע"א דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל ואיתרע לה רובא תירצו דאין להחזיק שום אדם ברשע משום מיעוט שאינן מעשרין וביאור הדברים דחז"ל תקנו תקנה למועטין שישנן בעולם אבל לכל אדם בפ"ע אין מחזיקין ברשע ולפ"ז זה דוקא קודם שתקנו לעשר אבל לאחר שתקנו שכולם יעשרו וחשדו לכל אחד שהוא רשע שלא עישר שוב אסור הוא מדאורייתא משום סמוך מיעוטא לחזקה והארכתי הרבה בזה ולפ"ז שפיר ממעט מקרא משום לאחר שתקנו שוב מדאורייתא הוא טבל אם כן זה דוקא בדמאי דשייך חזקת טבל אבל בטבל הטבול מדרבנן כגון עציץ שאינו נקוב וכדומה דגוף טבל אינו אלא מדרבנן לא שייך למעשו מקרא דהרי עיקר הוא מדרבנן ודו"ק.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.