שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״ד (ב׳)

והנה דרך אגב אזכיר ממה דהקשה אותי הרב מהרח"י הא דאמרו מה למילה שכן נכרתו עליה י"ג בריתות ומה לפסח שיש כרת והלא במילה יש גם כן כרת והשבתי בפשיטות דמזה ראיה לשיטת הרמב"ם דניהו דמבטל מ"ע בכל יום שאינו מל אבל כרת ליכא עד שימות בלא מילה ועיין פסחים דף ס"ט דאמרו בהדיא דמילה ליכא כרת ועיין רש"י שם ועיין שבת דף קל"ג מה שפירש בע"א והוא כשיטת הראב"ד ורש"י סותר עצמו ממקום למקום וצריך עיון ועכ"פ זה נדחה מ"ש הרב הנ"ל ומה שכתב עוד להקשות דלפי מה דמוקי לה כר' שמעון והרי ר' שמעון ס"ל כל שהו למכות וא"כ ל"ה בעידני' דלא תעשה דטבל עובר בכל שהו ועשה לא מקיים רק בכזית ולא הוי בעידנא וכן הקשה בהא דפריך בירושלמי בפסוק ויאכלו מעבור הארץ דלמה לא באה העשה דאכילת מצה ולדחי ל"ת דחדש ועל זה הקשה דל"ה בעידנא דחצי שיעור אסור מן התורה והמצוה הוא בכזית והנה לכאורה רציתי לומר דלפי מה דקי"ל בלע מצה יצא אף שלא לעסו א"כ משכחת דיבלע בבת אחת ויקיים דיהי' בעידני' אך זה אינו דהרי רבה אמר כל שאינו בזה אחר זה גם בבת אחת אינו וכאן לא יהי' בעידני' ועיין בט"ז סי' תע"ה אמנם בלא"ה לא קשה ונעלם ממנו דברי הנ"י פרק ב' דב"מ דלכל החילוקים כאן שהוא בגוף המצוה הוי בעידני' ע"ש ומה שהאריך דלענין שלכד"ה יוכל לקיים המצוה שלכד"ה ולפענ"ד אף דיוצא המצוה שלכד"ה היינו אם ראוי כדרך הנאתו אז יוצא אף בשלא כדרך הנאתו דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת אבל במקום שאינו ראוי לאכול כדרך הנאה אז אינו יוצא בשלכד"ה והן נסתר מחמתו הרבה קושיות של אחרונים. בתוס' פסחים דף ל"ח ד"ה אתיא הקשו למה לי למעוטי שלא יצא בטבל משום היקישא תיפוק ליה דבעי שלכם וטבל אינו שלכם ותירץ ר"י במצה שאם אכל כ"כ שאם הי' נותן ממנה תרומה או מעשר אכתי נשאר שיעור מצה ואכתי שלו מקרי ועל זה הקשה הרב הנ"ל דכאן יקשה הא הו"ל מצהב"ע ואין לומר ה"א דעשה דוחה ל"ת דזה אינו דמ"מ ממ"נ אם אין לו רק שיעור כזית שוב אינו שלכם מקרי ואם איירי שנשאר בו כשיעור הפרשה אם כן למה ידחה העשה הרי אפשר לקיים שתיהם ולפע"ד נראה דיש לומר דמיירי בכה"ג שהי' שני זיתים ואכלו שני אנשים כל אחד כזית ואם כן כל אחד היה יכול לאכול כזית זה שנשאר וכל אחד יוצא בשלו ועוד הניח מקום לכהן בשל חבירו וכאן לא שייך לומר כל שאינו בזה אחר זה אף בבת אחת אינו דזה אינו דכל אחד היה לו מקום לאכול קודם ומקרי שלו דמי מפיס מי שהיה מאחר או מקדים דבלא"ה לענין לכם לא שייך בזה אחר זה דמכל מקום שלכם הוא מקרי וזה ברור ופשוט.