והנה לפמ"ש הרשב"א להקשות למה לי טעם דזוג פקוק משום דאזיל לחינגא תיפוק ליה דלנוי אסור וכתב הפ"י דע"כ לא אסר לנוי רק בבהמות שאין דרכן לצאת בחול בזה ומש"ה נתן טעם משום דאזיל לחינגא דהיינו אף בבהמות שדרכן לצאת ע"ש ואני תמה דטפי הי' לו להפ"י לומר דלפמ"ש הפ"י בעצמו בדף נ"ב בתוס' ד"ה או כרוכין דהטעם דלנאותו אסור משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא ודרך אנשים ליפות הבהמה בכל מה שיוכל כדי לנאותן ע"ש אם כן הא דאמר דמחזי כמאן דאזיל לחינגא היינו האיסור משום לנוי ולפ"ז ממילא יש בו איסור תורה ולפ"ז ממילא מיושב גם דברי הסמ"ג שכתב משום משוי ומשום דאזיל לחינגא דיש לומר דטעם דמחזי כמאן דאזיל לחינגא כולל שני ענינים דבדברים שדרכן לצאת בחול הטעם דאזיל לחינגא הוא רק מדרבנן משום גזירה דמקח וממכר אבל בדברים שאין דרכן לצאת בהן רק ביוצאת לחינגא ממילא אסור בלנוי גם כן והוה משוי ודו"ק ובזה יש ליישב גם קושיית הישועות יעקב דבדברים שדרכן לצאת בהן באמת לא שייך משום משוי ועכ"פ קושית הש"ך והמ"א מיושב דבדברים שאין דרכן לצאת אסור משום משוי.
שואל ומשיב מהדורא קמא · כלל ב׳ סימן ע״א (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא קמא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.